האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

סוניונג נאנח, עוד עם חיוך על פניו. "זה היה כל כך קשה, היונג?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה לפני שנישק את מין-סא.


{{נשבעת לך שהרייטר בלוק לא חזר}}

[זה בסדר אני מאמינה לך]

כן. זה היה נורא קשה. למרות שאחריי שהוא אמר את זה נראה היה שזה בעצם לא היה קשה בכלל. אבל הוא לא יכל ממש לומר את זה- לא שהיה לו אכפת. הוא עצם את עיניו, נענה לשני כשהרגיש את גופו מפשיר חזרה.

[אוי אור אור]

הוא התפרץ לדלת פתוחה. כשנכנס לביתו של הסטודנט הצעיר והניח את החבילה המסודרת על השולחן בסלון. נאלץ להרחיק את ידיו של השני ממנה כמה פעמים כדי שיוכל להתלונן על העבודה לפני שיגיע לפואנטה. היא לא הייתה נוראית, אפילו כיפית. אבל הוא היה חייב להתלונן. בכל זאת הם היו חבורה דיי הזוייה של אנשים.
"הרוב בסדר, קלים לתמרון. אבל אני לא יכול שלא לפחד מזה שנראה כמו נהג מונית בניו יורק אני חצי פוחד שהוא ירביץ לי אם אני אעצבן אותו" אוליבר סיכם, מהנהן לפני שמשך בכתפיו.
"בכל מקרה- זו עבודה נהדרת!" כשאמר זאת הושיט את ידיו לחבילת הנסיעות, פותח בקלות את הרוכסן. "הבאתי את זה כדי להודות לך~ כלומר, הייתי מביא אותה בכל מקרה, אבל שששש, אל תגלה לעצמך"

{{אוי, שקט. את אוהבת אותי למרות הבלוק |:

הורג אותי איך שאוליבר מדבר כמוך}}


סוניונג היה בטוח שהוא סגר את הדלת אחרי שהוא נכנס, אבל מאז שהוא התחיל לישון בימים ולצאת עם מין-סא בלילות שוב הוא התחיל לשכוח יותר ויותר דברים. הוא רק היה שמח שבמקום פורץ ראנדומלי היה זה אוליבר שהתפרץ לדירה שלו.
"אמרתי לך שהעבודה תהיה כמו משחק בשבילך." הוא מלמל, לוקח סוף סוף את החבילה מידיו של אוליבר ופותח אותה בזמן שהתעלם ממילותיו של אוליבר. הוא חיכה לדבר הזה לנצח, והוא מעולם לא חשב שהוא באמת ישיג את זה.
עד שאוליבר אמר לו שהוא מצא את זה במכירה פומבית באינטרנט וקנה לו.
הוא פתח את החבילה בזהירות ואיטיות, משחרר נשימה שלא ידע שהחזיק כשסיים ונשען אחורנית כדי לבהות בהערצה. לא היו לו מילים כדי לתאר את ההרגשה שלו.



{{די אני לא מאמינה שאנחנו חושפות את הצד הזה בסוניונג בפורום OTL}}

[זה כי הוא לגמריי אניייייייייייייייייייייייי

ולול כן הא? הצד האפל משו]

"אני יודע היא מדהימה" אוליבר אמר, מחייך חיוך מרוצה כשהביט בשני, מחזיר את מבטו אחריי רגי לשמלה, הוא התקרב, אוחז בבד בעדינות לפני שהחליק אותו נגד היד. "תעריך! זה היה קשה להציג אותה!"

[אני גם אוהבת תעובדה שחפרתי לך כל כך הרבה שאת אשכרה מבינה בזה בקטע של "מכירה פומבית גכךלעיגךלעכדגיךלכידגחל סוף סוף"]

{{זה כי את חופרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
וכי בכית כלכך הרבה על השמלה ההיא XD}}


"יא, תוריד את הידיים שלך ממנה," הוא חבט בידו של אוליבר, לא מסיט את מבטו מהשמלה אף לא לרגע. "אתה מפריע לי להעריך"

[ועכשיו היא שלייייייייייייייייייייייייי]

"אוו-!" הוא קרא, צוחק צחוק משועשע מעט כשמהך בכתפו והניח את ראשו על כתפו של השני, "יצרתי מפלצת!"

{{כי שילמת עליה מחיר מופקע לא כולל מכססססססססססססססססססס}}



"הכל באשמתך באמת." סוניונג נאנח ובכל זאת ניגש להרים את השמלה, מביט בה כמה רגעים לפני שהסתובב לאוליבר. "אבל אין לי מי שילבש אותה."




{{מחוייבת לציין שאני צחקקתי במהלך הכתביה של זה
זה קראק מידי}}

[[אין מכססססססססססססססססססססססססססססססססססס זיבי!
ולול כן אני משועשעת כאן המון המון XD]]

"אה-" הוא מלמל, קם על רגליו מהניח את ידו על כתפו של השני. "טוב, נמצא מישהו. מישהי, מישהו. מה שתרצה"

הוא סיים את כל הסידורים מוקדם יותר היום. בעצם, לא היה לו כל כך הרבה מה לעשות וכולם היו עסוקים בדביוט של הקבוצה החדשה- ככה שללכת מוקדם לא היה קשה. הדבר הראשון שמין סא חשב עליו היה ללכת לדירה של סוניונג. הוא לא ידע אם השני היה בבית, אבל הוא היה בטוח שזה ישמח לראות אותו סוף סוף בשעה נורמאלית. או לפחות, כשעוד היה אור בחוץ.
הוא גילה שהדלת לא הייתה נעולה. נו באמת, חיוך קטן עלה על כתפיו. עד כדי כך עייף? נו טוב, לפחות זה מקל עליו את הכניסה, האיידול פתח את הדלת לרווחה. "סו-" הוא עצר בכניסה, בוהה קדימה אל הסלון. סוניונג בהחלט היה בבית, אבל.....מי הבחור השני? הוא היה כל כך עסוק בעובדה שהם עמדו קרוב מידי אחד לשני שאפילו לא שם לב לשמלה, שבכל מצב אחר בטח הייתה נראית לו מאוד בולטת.

{{הוא לא שם לב לשמלה?!?!?!?!?!?!?!
אבל היא מהממת לחלוטין!}}



אני באמת חייב להתחיל לנעול את הדלת הייתה המחשבה הראשונה שעלהת בראשו של סוניונג כששמע את מין-סא נכנס. הוא מיהר להחביא את השמלה מאחוריו כשהסתובב להסתכל על האיידול. "מיני!" הוא צעק בטון שהוא קיווה שהיה שמח, "אתה... הקדמת. הרבה." הוא הוסיף רגע אחרי

[אני יודעת אני קצת רוצה אותה עכשיו ;_;]

"אה..." הוא מלמל, סוגר אחריו את הדלת אבל לא ממהר להיכנס יותר פנימה ממה שכבר היה כשהביט בהם שוב. זה היה חשוד. הוא התנהג כמו מישהו שתפסו אותו באמצע, ו...מה... "מי זה?"
"אני אוליבר" הבחור אמר, לוקח צעד אחד הצידה מסוניונג כשהביט בבחור שבדלת. הוא זיהה אותו, היה קשה שלא, אחריי הכל. "סוניונג! לא ידעתי שיש לך חבר!"

"הוא, אה..." סוניונג התחיל, לא יודע מה להגיד, עד שהגיע למסקנה שזה אוליבר- אין סיכוי שהוא יספר לאנשים אחרים עליהם. "כן, הוא החבר שלי." הוא חייך מעט לפני שנזכר בשמלה שהוא מחזיק וצריך להחביא ממין-סא. לא היה לו מושג איך לעשות את זה.

טוב, לפחות הוא לא הכחיש, מין סא שילב את ידיו כשהביט בהם. מהדק מעט את שפתיו בחוסר נוחות.
"הוו, אם ככה, כדי שאני אלך" אוליבר אמר, מצחקק מעט כשרכן קדימה , ממלמל ככה שרק זה שלידו ישמע. "תכניס אותו לשמלה" אחריי זה הוא התרחק, נעצר שנייה ליד הדלת, מה שאמור היה לתת לסונגיונג זמן לפחות להניח את השמלה בצד. "נעים להכיר אותך"
"כן" מין סא ענה, בטון שהבהיר שזה ממה לא היה הדדי. אוליבר משך בכתפיו כשעקף אותו ויצא מהדירה, מותיר את השניים לבד.

סוניונג ניצל את הרגע הקצר שבו מין-סא לא היה מפוקס עליו כדי לשים את השמלה על הספה ולכסות אותה בעזרת העטיפה, שמח ותר מתמיד שהוא דואג להשאיר אותה שלמה. הוא התקרב למין-סא ברגע שאוליבר יצא מהדירה שלו, דואג לנעול קודם את הדלת לפני שהסתכל על מין-סא. "היי?" הוא הציע, מחייך ומגרד את העורף שלו.

"מה זה היה?" מין סא שאל, לא מחכה יותר מידי מהרגע שהשני התקרב. הוא לא רצה לחשוב שהשני בוגד בו או משהו. אבל הראש שלו פשוט...רץ לבד.

סוניונג משך בכתפיו. "חבר שלי. סידרתי לו עבודה בHW אז הוא בא לתת לי... מתנת תודה? אני מניח." הוא ענה לפני שהבעה עצובה עלתה על פניו. "אני לא מקבל אפילו 'שלום'? לפחות נשיקה?" הוא מלמל

"אני..." הוא מלמל, מבטו הופך למובך מעט. הוא לא יכול להתנגד לשני, בטח לו עם הבעה כזאת....מין סא חשב לעצמו כשהתקדם מעט ונשק לו. "זה פשוט ש...אני לא מחבב אותו" הוא אמר, מעקם את אפו מעט.

סוניונג לא יכל אלא לחייך. "אתה מקנא, היונג?" הוא אמר בטון שקט לפני שחיבק אותו. "אל תדאג, אני אוהב רק אותך."

הוא הסמיק, מכה קלות על חזהו של השני למרות שלא מיהר להתרחק ממנו. "אוף תשתוק. אז מה אם אני מקנא..."

{{החייאה אחרי 4 חודשים!
כי שני התחננה}}

"אתה בטוח שלא חם לך?" סוניונג שאל בפעם המיליון. הוא לא יכל להמשיך לצפות במסך כשמינסא לידו, לבוש בכל כך הרבה שכבות.
זה היה הדייט הנורמלי הראשון שלהם אחרי שהם חזרו, ומינסא ניסה להיות זהיר אפילו יותר מהפעמים הקודמות- אבל סוניונג לא יכל אלא להרגיש קצת רע על זה.

[כאילו שאת לא רצית. שקט]

"לא, זה בסדר. באמת" מין סא אמר, מחייך מעט כשהסיט את ידו הלוך ושוב מול פניו, עושה כך מעט רוח על עצמו, מה שלא ממש תאם את מה שאמר, אבל בכל זאת. "אתה יודע, אני לא יכול פשוט לצאת ככה, עדיין...." הוא משך בכתפיו. "מה זה חשוב, לפחות הצלחנו לצאת לאנשהו".

"חשוך כאן, אתה יכול לפחות להוריד שכבה אחת. לא ישימו לב." הוא ניסה לשכנע את השני, "נהיה לי חם רק מלראות אותך, היונג"

{{כן, עדיין חושבת שהוא נשמע כמו ג'יהון}}

"...לא" הוא מלמל אחריי רגע, מסיט את מבטו חזרה אל הסרט כאילו כדי להבהיר לשני שהעניין סגור. "אחר כך בבית".

{{L O L L I D E L L A אומר/ת:
אחר כך בביתתתתתתתתתת
אני רואה בזה
הבטחה לסקסססססס}}


סוניונג תפס את אחד מידיו של מינסא, אוחז בה עם שתי ידיו. "אפילו היד שלך חמה, היונג. לא כיף לי לראות אותך סובל ככה." הוא מלמל. "אולי נלך כבר? הסרט הזה לא כזה מעניין בכל מקרה"

[לול אור, לול.]

"א-אה...." טוב, זה לא שהוא יכל להתנגד ממש לעובדה הזאת. הוא הפסיק לשים לב לסרט מהרגע שסוניונג התחיל לדבר איתו ודיי איבד את הפואנטה במה שקרה עכשיו על המסך. הוא חייך, נאנח מעט כשקם על רגליו ומשך את השני. "בוא, נודניק".