(אור מתנחלת אצל עטר)
אז לפני מלאן שנים (אקא קצת לפני שעטר התגייסה, איזה חודשיים לפני) עטר ואני עלינו על דבר גאוני!
מינהיוק מסנב הוא הבן של אונהיוק ומינהו מסוג'ו ושייני בהתאמה, בגלל שם הקפאלינג הברור. מפה לשם זה התגלגל, ובעקבות העובדה שעטר ואני הגענו למסקנה שאונהיוק לגמרי יקרא לבן שלו על שם הקאפלינג שלו ושל בעלו לעתיד, נוצר פיק.
הפיק התגלגל אז עוד והגענו לפיק ענק מ-פרגי מאוד עם יותר מידי דמויות, אבל עטר ואני סבבה עם זה. זה כלום לעומת SME הענק עם ה75234857285 דמויות וה76423875923458 עמודים. זה בערך עמוד וחצי לדמות.
אניווי, לונט-סטורי-שורט: קחו פיק
(תנחשו את הקאפלינג כי ככה)
(ואני מאשימה את עטר בהכל)
עד כה, הארוחה לא הלכה כמתוכנן. רייווק ידע שהם יתנגדו לקשר הזה, אבל הוא קיווה שתהיה להם את ההגינות לפחות להסתיר את זה. "טוב, אז... אמ." הוא השתעל קלות, מנסה לייצב את קולו. הוא כבר לא היה ילד, ואין שום סיבה שהם יקבעו לו עם מי הוא יצא ועם מי לא. "זה קים ג'ונגוון, הבחור שסיפרתי לכם עליו." הוא הסמיק קלות, מחליף מבטים מובכים עם בן זוגו. הוא אף פעם לא בדיוק הרגיש בנוח להציג את חבריו בפני משפחתו, אבל הפעם זה היה פשוט נורא.
ג'ונגסו הביט בג'ונגוון במבט חודר, והיה אפשר לראות מהבעת פניו שהוא לא שמח מהקשר הזה. כל הנוכחים בחדר שתקו, מחכים שג'ונגסו ידבר כדי שידעו איך להגיב לכך. זאת אומרת, כולם— חוץ מהיצ'ול שרק חייך בטיפשות. "מזל טוב ווקי!" הוא הכריז, מיד מקבל מבט שנאה מג'ונגסו.
לא נראה היה שג'ונגסו הולך להגיב בקרוב, אבל בדיוק כשרייווק כבר חשב לוותר על כל העניין ולהכריז שהם הולכים הביתה, הוא פתח את פיו סוף-סוף. "איפה נפגשתם? כמה זמן אתם כבר יוצאים? אתם מרגישים שהקשר הזה הולך לאנשהוא- חתונה, אולי?"
רייווק הסמיק כששמע את השאלות החודרניות. "א-אנחנו יוצאים בערך חמישה חודשים." הוא עצר לרגע והסתכל על ג'ונגוון. "והוא זמר, אז הוא שר את אחד השירים שהלחנתי ו-ו—" הוא האדים אפילו יותר, לא מסוגל לענות על השאלה האחרונה.
יונגוון השתעל. אפילו הוא חשב שהשאלה האחרונה חודרנית מדיי, אבל אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא שמע את בעלו מציג אותה לילדיו, הוא כבר לא התפלא. "אני תוהה... בן כמה אתה, בדיוק? אם לא מפריע לך שאני שואל." הוא פנה אל ג'ונגוון, מחייך בנימוס.
"35." ג'ונגוון ענה מהר והסתכל על הצלחת שלו, מפחד מהתגובות של האחרים.
כמעט כולם פלטו קריאות הפתעה, וג'ונגסו אף הפיל את מקלות האכילה שלו ברעש עצום. "קים רייווק!"
רייווק נרתע מעט ומתוך רפלקס החזיק את ידו של ג'ונגוון בשלו. "כ-כן, אומה?" הוא שאל בתמימות.
"אתה לא חושב..." ג'ונגסו ניסה לרסן את עצמו. "שהוא מעט... מבוגר בשבילך?"
"ל-לא?" רייווק גמגם שוב, והמבט שקיבל מג'ונגסו על התשובה הזו גרם לו לרצות לברוח. "תראה את הונגקי-סאמצ'ון!" הוא מיהר לומר להגנתו.
הונגקי השתעל, מסמיק קלות. "היונג... תחשוב על זה בהגיון, כל עוד הם מאושרים ביחד..."
"איך אתה יודע אם הם מאושרים ביחד!" ג'ונגסו התפרץ לפני שהחזיר את תשומת ליבו אל ג'ונגוון ורייווק. "אתם מאושרים ביחד?" הוא שאל, מנסה[ללא הצלחה] להסתיר את הכעס שלו.
ג'ונגוון מצמץ, מטה את ראשו הצידה. "אני חושב שכן."
"כן." רייווק אמר בנחישות יתרה, משלב את ידיו. "אנחנו מאוד- מאוד מאושרים ביחד."
"אתה רואה, היונג." הונגקי אמר, מחייך. "איך לך מה לדאוג."
"טוב, אם כך." יונגוון היה הראשון להתעשת. "ווקי, לא תרצה לערוך לג'ונגוון היכרות עם כולם?"
רייווק הנהן לפני שלקח נשימה עמוקה. "אלו יונגוון וג'ונגסו, ההורים שלי." רייווק חיכה לתגובה מג'ונגוון, וכשזה הנהן הוא המשיך. "היצ'ול והונגקי--" הוא הצביע עליהם, "הם הדודים שלי, אחים של ג'ונגסו." ג'ונגוון הנהן שוב, וניתן היה לראות שהוא מתאמץ לעקוב. "הונגקי-סאמצ'ון נשוי ליונגהווא-אימופו, והיצ'ול-סאמצ'ון נשוי לגנג-אימופו." רייווק המשיך להצביע על האנשים עליהם הוא דיבר, כאילו מותח קווים ביניהם כדי שג'ונגוון יוכל לעקוב.
"להיצ'ול-סאמצ'ון וגנג-אימופו יש שלושה ילדים- מי-סאמצ'ון, אבל כולנו קוראים לו מימי, ג'ונגין-סאמצ'ון וסולי-סאמצ'ון." הוא חיכה לעוד אישור מחברו.
רייווק לקח עוד נשימה עמוקה, יודע שהפעם הוא יצטרך הרבה יותר אוויר. "אלו דונגהי-היונג, סונגמין-היונג, היוקג'א-היונג, דונגהא-היונג, שיוון-היונג, קיבום-אה, וקיוהיון-אה-- האחים שלי." הפעם ג'ונגוון נראה מבולבל אבל הוא הנהן בכל מקרה.
היצ'ול צחק למראה הבעת פניו. "אתה בטוח שאתה עוקב, ילד?"
הבעת פניו של ג'ונגוון הראתה לכולם שהוא הפסיק לעקוב אחרי שרייווק הציג את ההורים שלו, אבל הוא סירב להודות בזה ופשוט הנהן.
רייווק צחקק קלות. "זה ששם, זה מינהו-אה, הוא נשוי להיוקג'א-היונג, ויש להם ילד אחד, מינהיוק."
ג'ונגוון הנהן, למרות שלכולם היה ברור שהוא לא באמת מבין כלום, ורייווק המשיך לדבר. "ג'ינקי-היונג הוא אח של מינהו-אה, והוא נשוי לקי-אה ולג'ונגהיון-היונג, שהוא גם אח של קי-אה."
ג'ונגוון נאנח, מהנהן. כל כך הרבה שמות, וכל כך מעט זמן לזכור את כולם.
אבל רייווק לא הפסיק. "לג'ינקי-היונג, קי-אה וג'ונגהיון-היונג יש ילד ביחד, טאמין." הוא נתן למידע להתעכל, ואז המשיך. "ולג'ונגהיון-היונג יש ילד מחוץ לנישואים עם ג'ונגהיון-אה, שהוא אח של יונגהווא-אימופו, וקוראים לו ג'ונגשין."
ג'ונגוון הנהן פעם נוספת, וכשרייווק לא המשיך לדבר הבין שהוא הציג את כולם. הוא העביר מבט מהיר על כולם, מנסה לבדוק שהוא זוכר את כולם כשלפתע מבטו נעצר על אחד מהם. "מי זה?" הוא שאל, מקווה מאוד שבאמת לא הציגו אותו ושהוא לא שכח אף אחד.
"זה הנרי-אופה~" סולי סיפקה את התשובה, מחייכת. "הוא לומד איתי בכיתה, והוא בא לישון אצלי היום כי אנחנו צריכים ללמוד למבחן שיש לנו ביום שני."
"אה." ג'ונגוון השיב בשקט, למרות שבפנים שמח מאוד שלא שכח אף אחד.
"טוב, סיימתם? אפשר לחזור לאכול?" היצ'ול אמר, מגלגל את עיניו. אף פעם לא הייתה לו יותר מדיי סבלנות לדברים האלה; זה שאח שלו החליט להוליד כל כך הרבה ילדים לא אומר שהוא צריך לסבול את הארוחות האלה כל פעם מחדש.
לצערו של היצ'ול, לפני שיכל אפילו לשוב להרים את הצ'ופסטיקס שלו, קי התחיל לדבר. "רגע!" הוא נעמד, מפחיד מעט את ג'ינקי וג'נגהיון שישבו משני צדדיו. "יש לי משהו להודיע." הוא אמר והיצ'ול נאנח בכעס. "אני... אני בהריון."
צווחת ההתרגשות של ג'ונגסו עמדה בניגוד מוחלט להתנהגותו הקודמת. "אוי, מזל טוב, מזל טוב~~"
קי חייך בניצחון. היה לו ברור שההודעה שלו הייתה הרבה יותר חשובה מהעובדה שהחבר של רייווק בן 35. הוא הודה לג'ונגסו והתיישב חזרה.
"אז, אמ." דונגהא הביט בקי בעיניים גדולות. "מי האבא הפעם?"
קיבום, שישב ליד דונגהא, הכה אותו בלי הרבה מחשבה בעוד שקי רק גלגל את עיניו. "ג'ונגי." הוא ענה מהר.
"אה, אז ככה זה עובד אצלכם?" דונגהי, שמעולם לא הצליח להבין איך הקשר שלהם עובד, מצמץ. "אבל, רגע. זה לא אומר ש... אתם יודעים, כלומר... אתם אחים!"
הפעם היה זה תורו של סונגמין להכות. "יה! עזבו אותם!"
"מ-מה עשיתי!" דונגהי בהה באחיו התאום כאילו נפל מהשמיים. "זו שאלה הגיונית לחלוטין."
"עכשיו אפשר לאכול?" היצ'ול שאל והיה ניתן לשמוע את הכעס[והרעב] בקולו.
"אני עם היונג~" הונגקי הנהן ופנה אל הצלחת שלו, גורם לכל השולחן לעשות אותו דבר.
הארוחה המשיכה בשקט יחסי-- כמה שיחות קטנות של אנשים שיושבים אחד ליד השני וכמה מבטים קטלניים מצידו של ג'ונגסו אל ג'ונגוון.
"מינו-סאשון~" טאמין קלט פתאום את דודו יושב מולו, ומייד נעמד על כיסאו, מפיל את תכולת צלחתו על השולחן בנסיון להגיע אליו. "מינו מינו מינו~~~~" לא נראה היה שזה מפריע לו- למען האמת, כשג'ונגשין, שישב לידו, צחק בקול, הוא חייך בגאווה וטיפס על השולחן על מנת להגיע אל יעדו.
קי פלט סוג-של-צווחה לא מזוהה שגרמה לג'ינקי וג'ונגהיון לכסות את אוזניהם בעוד שטאמין המשיך בדרכו על שולחן האוכל ואל מינהו. "תרגע, קיבומי." מינהו אמר עם חיוך כשטאמין סוף סוף הגיע אליו.
"מינו~" טאמין התיישב עם רגליים שלובות על השולחן, גורר הרבה מאוד מבטים. "בובו?"
מינהו נשען מעט כלפי טאמין ונישק אותו על השפתיים, נהנה מצווחות השמחה של אחיינו בן הארבע.
"אפה!" מינהיוק, שישב בין שני הוריו, משך בחולצתו של אביו. "אני גם רוצה בובו" הוא שירבב את שפתיו במתיקות.
מינהו צחק קצת לפני שנשען גם לכיוון בנו ונישק גם אותו.
"מה עם נשיקה גם לאומה?" היוקג'א ליטף את שיערו של מינהיוק, מצחקק קלות.
מינהיוק צחקק אף הוא לפני שנעמד על הכיסא והתכופף לעבר היוקג'א, נותן לו נשיקה ומצחקק שוב.
"טוב, אתם מוכנים להפסיק עם זה?" קיוהיון התפרץ פתאום. "יש כאן תלמידים שלי, אתם גורמים לי להראות רע!"
אונהיוק צחק ומינהו הרים גבה. "אתה מקנא, קיוהיון-אה?" מינהו שאל לאחר כמה שניות, חיוך זחוח על פניו.
"מקנא במה?" קיוהיון גלגל את עיניו. "בזה שאתם מתנהגים כמו חבורה של משוגעים? או שאתה מנסה לרמוז שאני גם רוצה ילד?"
מינהו משך בכתפיו כתשובה לפני שנעמד, עוד מחזיק בטאמין, והלך מסביב לשולחן כדי להחזיר אותו למקומו[וכדי למנוע מקי לחטוף התקף לב].
טאמין לא רצה להפרד ממינהו, לכן פתח את פיו לדרוש שישאר- אלא שג'ונגהיון מיהר להכניס אוכל לפיו לפני שיוכל להגיד משהו.
הארוחה המשיכה שוב בשקט ייחסי, עד שלפתע הנרי התחיל להשתעל.
שיוון מיהר לטפוח על גבו של זה, מביט בו בדאגה. "אתה בסדר? לעשות משהו?"
הנרי רק הניד את ראשו לשלילה והמשיך להשתעל.
"זה האוכל?" שיוון מיהר למזוג לו כוס מיים. "אתה צריך שאעשה היימליך?"
הנרי הניד שוב בראשו ומיהר לשתות את המים, מה שלמזלו עזר לו והפסיק את השיעולים שלו. רק לאחר שנרגע קצת שם לב שכולם מסתכלים עליו ולא יכל אלא להסמיק.
שיוון חייך בהקלה, וכמעט שרכן לנשק את הילד, אך לפני שעשה זאת תפס את מבטו של קיוהיון מצידו השני של השולחן, ונשך את שפתו.
"תודה." הוא מלמל לשיוון לפני שחזר להתעסק באוכל שלו, ולמזלו כולם חזרו לעיסוקם גם כן.
לאחר שכולם סיימו לאכול (ובמקרה של ג'ונגשין, לאחר שסיים לשפוך על עצמו את כל האוכל) הם החליטו להתפזר לחדרים השונים- הרוב לסלון, חלק עזרו במטבח לנקות את שאריות האוכל, וחלק פשוט הלכו לעשות דברים שהשתיקה יפה להם.
"אז!" יונגוון התחיל והתיישב ליד ג'ונגוון, כורך את אחת מידיו סביבו כאקט שנראה חברותי אך בעצם מאוד, מאוד מאיים. "אתה /באמת/ בן 35?"
ג'ונגוון מצמץ. "אתה רוצה לראות את תעודת הזהות שלי?"
יונגוון הניד את ראשו בשלילה, מהדק מעט את ידו סביב ג'ונגוון.
"אז." היצ'ול, שישב על אחת הכורסאות באלכסון מהשניים, גיחך קלות. "כבר שכבתם?"
ג'ונגוון השתתק לכמה שניות, ונראה היה שהוא מנסה לחשוב אם לענות בכנות[או סתם מנסה להיזכר אם הם שכבו או לא], אבל אף אחד, בעיקר לא יונגוון, היה מוכן לתשובה שלו. "כן, אתמול הייתה הפעם ה34."
צחוקו של היצ'ול עלה על קריאות הזעם של יונגוון, שנראה היה כאילו עוד מעט הוא ירצח את ג'ונגוון המסכן.
בחסות כל האנדרמולסיה שנוצרה בחדר, אף אחד לא השגיח ברייווק, שנכנס בדיוק כדי לשמוע את תשובתו של ג'ונגוון- וכמובן שמיד הבין מה הוא אומר.
"ג'ונגוון!" רייווק צווח, כולו צבוע אדום מבושה.
ג'ונגוון בהה בו, ממצמץ. "... זה היה סוד?"
לפני שלרייווק הייתה הזדמנות לענות לג'ונגוון, סונגמין נעמד ממקומו על הספה. "עכשיו כשכולם פה," הוא הסתכל לכיוון המטבח שם ראה כי כל אלו שהיו עסוקים בשטיפת כלים כבר סיימו ועכשיו עשו את דרכם לסלון העצום. "אני רוצה להודיע משהו!" הוא חיכה כמה רגעים בשביל האפקט לפני שהמשיך. "כמו שרובכם יודעים אני עובד על ליין חדש כבר כמה חודשים, וסוף-סוף, בשבוע הבא, תהיה תצוגת האופנה!" נשמעו מספר צעקות 'מזל טוב', אך סונגמין מיהר להשתיק את כולם. "ולא רק זה, מימי יהיה הדוגמן הראשי!" הוא מיהר למשוך את מי מהספה כדי שיעמוד לידו.
היצ'ול פלט צווחת אושר וקם לחבק את בנו, מפיל את סונגמין בחזרה אל הספה בדרך. "אוי, תינוק שלי~"
ג'ונגסו הפגין חיבה דומה לזו של היצ'ול ומיהר לבנו שהיה על הספה כרגע, מתנפל עליו בחיבוק. "מזל טוב, מיני!" הוא צווח ישר אל תוך אוזנו.
"א-אומה!" סונגמין ניסה להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה, אבל בכל מקרה מחייך בגאווה.
"איזה יום זה יוצא?" היוקג'א שאל לאחר שקריאות ה'מזל טוב' נרגעו.
"חמישי הבא~" סונגמין, שהצליח לבסוף לדחוף את ג'ונגסו מעליו, נעמד, מסדר את בגדיו.
"כולנו נבוא!" היצ'ול וג'ונגסו אמרו יחד, אושר וגאווה יכלו להישמע בקולם.
"אומו, לא!" סולי קראה, מביטה בהיצ'ול בזעם. "אני לא יכולה לבוא, יש לי את המסיבה אצל לונה, אמרת שאני יכולה ללכת!"
"זה היה לפני ששמעתי על תצוגת האופנה הזו!" היצ'ול ענה בכעס לפני שקולו חזר להיות רווי אושר. "זו תצוגת האופנה הראשונה של מימי וסונגמין אחרי הרבה זמן, ואת חייבת לבוא."
"אבל- אבל-" סולי נאנחה ופנתה לאחיה במקום. "לא אכפת לך אם אני לא אבוא, נכון?" היא חייכה במתיקות.
מי פתח את פיו בכדי לענות אך היצ'ול היה מהיר ממנו. "לא משנה לי אם אכפת לא או לא-- אמרתי שאת באה אז את תבואי!"
"אבל אומה!" היא רקעה ברגלה- עד כה כולם מלבד הוריה ואחיה היו בטוחים שהיא נערה מתוקה, יפה וממושמעת, אך עתה הם הבינו שאולי גם היא לא הייתה יכולה להתחמק מזוועות גיל ההתבגרות. "אתה הבטחת שאני אוכל ללכת, אני לא יכולה להפסיד את המסיבה הזאת! כולם יהיו שם, כולם! אם אני לא אהיה, כל בית הספר יצחק עלי!"
"למה את לא יכולה להיות קצת כמו ג'ונגין--" היצ'ול המשיך לצעוק והצביע על ג'ונגין, שבהה בשקט בשניים.
"אבל גם אני רוצה ללכת למסיבה הזו, מאמא." ג'ונגין אמר בטון קצת כועס.
היצ'ול הסתכל על שני ילדיו בפליאה לפני שהכריז; "גנג! תעזור לי כאן!"
גנג משך בכתפיו; הוא מעולם לא אהב כשהיצ'ול צירף אותו לוויכוחים שלו עם ילדיו. "אתה באמת הבטחת להם..." גנג מלמל בשקט, אך כשראה את המבט על פניו של היצ'ול הוא מיהר להרים את ידו בשביל להשתיק אותו. "תראו, בואו נעשה דבר כזה- באיזו שעה מתחילה התצוגה?" הוא פנה אל סונגמין ומי.
"שבע." סונגמין ומי ענו ביחד, בשקט-- קצת מפוחדים מהתפרצויות הזעם של סולי והיצ'ול.
"בסדר. ומתי המסיבה מתחילה?" הוא פנה אל התאומים.
"...עשר בערך?" סולי ענתה לאחר כמה שניות של חשיבה.
"טוב, אז אתם תבואו איתנו לתצוגה, ומשם ניקח אתכם אל לונה." גנג סיכם, גאה בעצמו על שהצליח לחשוב על פתרון כל כך פשוט שירצה גם את בעלו וגם את ביתו.
היצ'ול, ג'ונגין וסולי נאנחו בתבוסה לפני שהתיישבו על הספה הקרובה אליהם ביותר. הם ידעו שברגע שגנג מחליט משהו— לא רבים איתו[אלא אם ההחלטה שלו ממש מטופשת, דבר שקורה לעיתים קרובות למדי].
יונגוון, שכבר הצליח להרגע מהתקרית עם ג'ונגוון, התקרב אליו וטפח על כתפו. "החלטה טובה." הוא הנהן ברוב חשיבות. "יכול להיות שאפילו יש סיכוי שהם לא יצאו מוזרים כמו הילדים שלי." הוא גלגל את עיניו, צוחק.
לאחר כמה דקות נוספות שכללו מכות ליונגוון מצד ג'ונגסו[דבר שגרם לג'ונגוון לתהות ממי מהשניים הוא אמור לפחד יותר], כמה בדיחות על חשבונם של היצ'ול וגנג וכמה צווחות ראנדומליות מצד מינהיוק, טאמין וג'ונגשין, סולי סוף סוף שמה לב שמשהו לא בסדר. "איפה הנרי אופה?"
"בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא היה עם שיוון-היונג." קיוהיון אמר בחיוך משועשע.
"גם שיוון לא כאן!" רייווק אמר. "לאיפה הם נעלמו?"
קיוהיון גיחך ברוע. "אולי לאחד החדרים."
"אני אלך לחפש אותם." מי אמר ונעמד.
"אני אבוא איתך~" קיוהיון מיד נידב את עצמו, עדיין מגחך. "זה יהיה משעשע."
מי רק חייך והלך לכיוון המסדרון-האין-סופי, אותו אחד שמוביל לחדרי השינה הישנים של כל הילדים של יונגוון וג'ונגסו. הוא מעולם לא הבין איך הם הצליחו לנחש את מספר הילדים שיהיה להם-- אולי הם פשוט המשיכו עד שהיו מספיק ילדים למלא את הבית?
"הם בטח יהיו בחדר הישן של שיוון." קיוהיון אמר, מושך את מי לכיוון החדר הנכון.
"איך אתה יודע?" מי שאל, עוד מחייך.
"איפה עוד אתה רוצה שהם יהיו?" קיוהיון גלגל את עיניו. "אני לא חושב ששיוון ירגיש בנוח בחדר של מישהו אחר."
"אה." מי השתתק.
קיוהיון גיחך וניצל את העובדה ש, לפחות בינתיים, הם לבד בשביל לעצור את מי באמצע המסדרון ולמשוך אותו מטה לנשיקה. "מזל טוב על התצוגה, אגב."
מי לא יכל אלא להסמיק. "שיה שיה ני." הוא הודה לו במנדרינית ומיהר לחבק אותו.
קיוהיון גלגל את עיניו, צוחק. "טוב, כדאי שנמשיך לחפש אותם, או שיבואו לחפש גם אותנו."
מי צחק קצת לפני שהנהן והמשיך ללכת, יודע שקיוהיון לא צוחק-- זה היה חתיכת מסדרון ארוך.
לבסוף הם הגיעו אל הדלת האחרונה, שהובילה אל חדרו הישן של שיוון. "ladies' first~" קיוהיון גיחך, מחווה למי להכנס לפניו.
מי גלגל את עיניו על ההערה של קיוהיון ובכל זאת נכנס לחדר ראשון, רק כדי להיעצר בפתיחה. "שיוון-אה!" הוא צעק בבהלה. "מ-מה אתה עושה-- שיוון! הוא תלמיד של--" אך לפני שהוא יכל להמשיך הוא נפל על הרצפה.
קיוהיון לא יכול היה שלא לצחוק, גם על תגובתו של מי וגם על תגובתם של שיוון והנרי, שכמו שציפה מראש היו שכובים על מיטתו הישנה של שיוון, בתנוחה שלא השאירה שום מקום לדמיון. אבל מהר מאוד הוא התעשת[? לא זוכרת איך כותביםXD] ומיהר לרכון אל מי, לבדוק אם הוא בסדר. כשראה שהוא לא, הוא לא היסס וביצע הנשמה מפה לפה.
שיוון מיהר לקום ממקומו על המיטה, משאיר הנרי סמוק לבדו, ועשה את דרכו למי וקיוהיון. "הוא בסדר?" הוא שאל את קיוהיון בדאגה.
"כן, כן." קיוהיון ביצע את ההנשמה שוב, דואג לכך שמי יתעורר לחלוטין לפני שמשך אותו לישיבה. "מה קרה לך?"
"אני.... אני לא זוכר?" מי מלמל במנדרינית, ושיוון שחרר אנחת רווחה בזמן שקיוהיון רק נעשה דאוג יותר.
"יכול להיות ששכחת להתכופף כשנכנסת בדלת? התקרה פה קצת נמוכה." קיוהיון לא ידע למה הוא טורח להמשיך לתרץ בשביל שיוון תירוצים, אבל כרגע היה לו חשוב יותר לדאוג לכך שחברו יהיה בסדר.
"...אה. זה מסביר למה כואב לי הראש." מי אמר ושפשף את המצח שלו, מנסה להבין למה היו בראשו תמונות של שיוון והנרי מתנשקים.
"כנראה." קיוהיון חייך אליו ועזר לו לקום על רגליו.
"אז..." שיוון השתעל, שמח שלא גילו עליהם אחרי הכל. "למה באתם לפה בכל מקרה?"
מי ניסה להיזכר אך קיוהיון הקדים אותו. "אתה והנרי נעלמתם, אז באנו לחפש אתכם."
"אה." שיוון מצמץ. "אם כך, מצאתם אותנו."
"...איפה הנרי?" מי שאל.
"אני פה." הנרי, שהצליח סוף- סוף לחזור לצבע הטבעי שלו, מיהר לחמוק מהמיטה כך שלא ייראה כאילו אי פעם היה עליה.
"טוב!" קיוהיון הכריז. "עכשיו כשמצאנו אתכם, כדאי שנחזור לפני שישלחו עוד אנשים לחפש אותנו."
"כן, כדאי." שיוון הנהן ברוב חשיבות והורה לשלושה האחרים לצאת מהחדר. הוא עדיין קיווה שמי לא יזכר פתאום במה שהוא ראה, או בכלל יתהה מה הם עשו לבד בחדר מלכתחילה.
הארבעה עשו את דרכם חזרה לסלון, הולכים יחסית לאט בגלל שלא רצו שיקרה משהו נוסף למי. לאחר כמה דקות הליכה, שרובן היו שקטות מלבד שאלה פה ושם על מצבו של מי, הגיעו לסלון בדיוק בזמן כדי לשמוע את מינהיוק, טאמין וג'ונגשין מתחילים לבכות.
"חתיכת אידיוט שכמותך!" הונגקי היכה את בעלו על כתפו, בחוזק מפתיע יחסית לאדם בחודשי הריון מתקדם. "אמרתי לך לא להגיד להם איך התוכנית נגמרת- אמרתי או לא אמרתי?!" הוא כבר היה על סף דמעות בעצמו, נאנח בתסכול. "אם ככה אתה הולך להתייחס לבן שלנו-"
"לא, לא!" יונגהווא צעק במחאה, מנסה להתגונן מהמכות של הונגקי. "לא-- אח-- לא ידעתי שאתה מתכוון לתוכני-- אוו!-- לתוכנית הזו!"
הונגקי גלגל את עיניו. "זו לא הפואנטה!" הוא הנחית עוד מכה אחת ואז הסתובב בדרמטיות, מושך באפו חזק יותר ממה שהיה עושה בכל מצב אחר.
"אני מצטער?" יונגהווא ניסה, אבל המבטים שקיבל מג'ונגסו גרמו לו לחשוב שאולי הוא לא מנסה מספיק.
הונגקי שילב את ידיו על חזהו [שהיה, כמובן, גדול למדי בהתחשב בנסיבות] והניד בראשו. "חסר לך שאתה תתנהג ככה לבן שלנו."
יונגהווא מיהר להסתובב כך שהיה מול הונגקי. הוא תפס באחת מידיו של הונגקי וירד אל ברכיו, מניח את שתי ידיו ואת זו של הונגקי על הבטן הנפוחה שלו. "אני מבטיח לך שלעולם לא אגרום לבן שלנו לבכות." הוא אמר ברצינות שלא התאימה לו.
הונגקי פלט יבבה ומשך את יונגהווא מעלה, מחבק אותו קרוב עד כמה שיכול היה כשבטנו מפרידה ביניהם. "אתה כל כך מתוק~"
"מתוק!" קי צעק ממקומו ליד טאמין שעכשיו נרגע סוף סוף. "הוא גרם לילד שלי לבכות!"
הונגקי נופף בידו לאות מחאה. "שטויות, זה רק יחשל אותו."
קי השתנק. "אתה לא אמרת את זה הרגע!" הוא כבר היה מוכן להתנפל על הונגקי, אבל ג'ונגהיון וג'ינקי מיהרו להחזיק אותו.
"אתם בהריון, קי! תחשוב על מה עלול לקרות!" ג'ונגהיון אמר, מנסה למשוך את קי אחורה.
קי נאנח, עדיין יורה מבטים צורבים לכיוונו של הונגקי. "הוא אמר שטאמיני חלש!"
לפני שלמישהו היה זמן להגיב על הטענה של קי, ג'ונגסו שחרר צווחה והצביע על ג'ונגשין ומינהיוק. "איזה חמודים!" הוא המשיך לצווח.
כל הנוכחים בחדר פנו להביט לכיוון שאליו הצביע; שני הילדים עמדו מחובקים, מנשקים אחד את השני על השפתיים בתמימות שרק ילדים בגיל הרך יכולים להגיע אליה.
"היוקי!" מינהו צווח גם הוא, אך בטונים הרבה יותר נמוכים משל ג'ונגסו. "לך תביא את המצלמה-- מהר!"
היוקג'א גלגל את עיניו ומיהר להביא את המצלמה שהייתה דרך קבע לידו- הוא כבר היה רגיל להתנהגות הזאת מצד בעלו. אמנם בכל שאר הדברים הוא היה נורמאלי לחלוטין, אבל כשזה הגיע למינהיוק, מינהו דרש לצלם כל רגע ורגע בחייו.
מינהו חטף את המצלמה מידיו של היוקג'א ומיהר לצלם את השניים שמשום מה לא מיהרו להיפרד מהנשיקה. נראה היה כאילו הם מנסים לבדוק למי ימאס מהנשיקה מהר יותר-- ובינתיים שניהם נהנו ממנה.
לבסוף זה שהפריד בין השניים היה טאמין, שנתלה על צווארו של מינהיוק ודחף את ראשו בין השניים, ככל הנראה בנסיון להצטרף.
"לפעמים אני מצטער שהתלמידים אצלינו בבית הספר לא מתנשקים אחד עם השני במקום להרביץ אחד לשני." קיוהיון אמר לשיוון, חיוך זחוח מרוח על פניו.
שיוון בהה בו, גבותיו עולות גבוה כל כך עד כי כמעט התמזגו עם שיערו.
"אבל אני מניח שאתה לא בעד שהם יתנשקו אחד עם השני, הא?" הוא הסתכל על הנרי שעמד וצחקק על שלושת הילדים שעכשיו חיפשו דרך להתנשק יחד, כלל לא מודע למה שקיוהיון אומר, לפני שהחזיר את מבטו לשיוון, החיוך עוד על פניו.
שיוון חרק את שיניו, מביט באחיו הקטן באיום. "אל. בבקשה אל."
קיוהיו רק משך בכתפיו כתגובה, הולך לכיוונו של הנרי. "אז לאיזה מבחן סולי ואתה צריכים ללמוד?" הוא שאל לפתע, מפחיד את הנרי שלא ראה אותו מתקרב.
הנרי קפץ והסמיק, נזכר בתנוחה בה קיוהיון תפס אותו ואת שיוון קודם. שלא לדבר על זה שזה היה קיוהיון, המורה הכי מפחיד בבית הספר. "א-אה... פ-פיזיק-קה..."
"ונזכרת ללמוד רק בסוף השבוע? אתה באמת חושב שתעבור?"
הנרי הסמיק. "א-אני ניסיתי ללמוד... קוד-דם... אב-בל..." הוא ניסה להרגיע את עצמו והביט מסביבו- סולי הייתה עסוקה בלשחק עם הילדים הקטנים, ושיוון לא נראה באיזור בכלל. רמות הלחץ שלו עלו אפילו יותר. "ז-זה קשה..."
קיוהיון צקצק בלשונו. "זה לא תירוץ, היית תמיד יכול לבקש עזרה מהמורה שלך אם באמת היית מנסה ללמוד לפני."
הנרי נאנח ועצם את עיניו, מנסה לזמן את שיוון בכוח המחשבה שלו. "הש-שפה... קשה... ל-לי..."
"הנרי-היונג~" ג'ונגין נעמד ליד הנרי, מתעלם לחלוטין מקיוהיון. "אתה בא למסיבה של לונה יחד איתנו, נכון?" הוא חייך וכרך את ידו מסביב לכתפו של המבוגר יותר.
לפתע, סונגמין הופיע משום מקום וזינק על קיוהיון עם חיבוק, מסיח את דעתו של המורה מהתלמידים. "קיוני! אפילו לא שמתי לב שחזרתם."
"באמת?" קיוהיון שלח חיוך משועשע אחרון לכיוונו של הנרי ואז פנה אל סונגמין. "הנחתי שיהיה קשה לפספס כשמימי נכנס לחדר."
"הוא," סונגמין הצביע לכיוונו של מי שנשכב על אחת הספות וכנראה נרדם, או התעלף שוב. "לא עשה מספיק רעש כדי להתעלות על הילדים." הוא צחקק.
קיוהיון משך בכתפיו. "ילדים." הוא צקצק, מגלגל את עיניו. "סתם בזבוז זמן, אם תשאל אותי."
הבעת פניו של סונגמין הפכה עצובה אך הוא לא אמר כלום כנגד קביעתו של קיוהיון.
קיוהיון הרים גבה. "סונגמין, אתה בהריון?" הוא שאל בלחישה שנועדה אך ורק לאוזניו.
סונגמין מיהר להניד את ראשו בשלילה. "הייתי עסוק מידי עם תצוגת האופנה הזו מכדי להיכנס להריון, קיו."
קיוהיון עיקם את אפו. "אל תזכיר לי את זה."
"אומו!" היוקג'א הכריז לפתע, עכשיו מחזיק מינהיוק ישנוני בידיו. "כמעט שכחתי, דונגהא-יה~" הוא קרא.
דונגהא, שבדיוק היה באמצע שיחה עם קיבום, הרים את מבטו להביט בתאומו. "מה?"
"אתה מכיר את ניצ'קון הורוו-הורווג'--" היוקג'א נאנח. " מינהו! איך אומרים את השם שלו!"
מינהו משך בכתפיו. "למה נראה לך שאני יודע? אני כמעט בטוח שהוא בעצמו לא יודע לבטא את זה."
"ניצ'קון הורווג'קול?!" דונגהא צעק, מפתיע את כולם בכך שהצליח לבטא את השם שלו.
מינהו והיוקג'א החליפו חיוכים זהים. "הוא ולא אחר."
"מה איתו?" דונגהא שאל בקוצר-רוח.
"טוב, מסתבר שהוא פנוי." היוקג'א חייך חיוך ענקי, מנופף בידיו בהתלהבות. "וחשבתי-"
מינהו כחכך בגרונו.
"-חשבנו, שכיוון שגם אתה פנוי, ואתה כל כך אוהב כדורגל... שזה יהיה רעיון טוב אם תצאו~"
"א-א-אני..." דונגהא לא ידע מה להגיד. מצד אחד לצאת עם ניצ'קון-- אפילו לדבר עם ניצ'קון-- נשמע כמו חלום בשבילו, ומצד שני... הוא אהב את קיבום.
"אוי, זה רעיון מצויין!" ג'ונגסו נאנח באושר, מחייך. "אתה באמת צריך להתחיל לצאת יותר עם אנשים, דונגהא! ולחשוב ששניים מהבנים שלי יהיו נשואים לשחקני כדורגל מפורסמים כל כך..."
דונגהא נאנח. "אף אחד לא אמר כלום על נישואים, אומה."
"לך תדע, אולי אם תהיה ביניכם כימיה... אתם יכולים להתחתן, אתה יודע. אם רק תהיה קצת יותר עם הרגליים על הקרקע..." ג'ונגסו נאנח שוב, מניד בראשו.
דונגהא הביט על רגליו ואז על ג'ונגסו שוב. "אבל אני עם הרגליים על הקרקע, אומה." הוא ציין את המובן מאליו.
היוקג'א בהה באחיו התאום ואז פנה לאביו בארשת רצינית. "אתם *בטוחים* שלא החלפתם את אח שלי בתינוק אחר בטעות?"
"יה! אל תדבר ככה על אח שלך." יונגוון השיב לפני שהסתובב לדונגהא. "לפחות תצא איתו פעם אחת, טוב? בשביל ג'ונגסו."
דונגהא נשך את שפתו וניסה למצוא במבט את קיבום, ללא הצלחה. "א-אה..."
"זה אומר כן?" מינהו התערב.
"ברור שכן." קיבום נעמד מאחורי דונגהא והניח יד סביב כתפו של אחיו הגדול. "אף אחד לא יהיה מטומטם מספיק בשביל לוותר על הזדמנות כזאת, אפילו לא דונגהא-היונג."
"א-אני מניח שהוא צודק..." דונגהא מלמל וחיוך עלה במהירות על פניהם של ג'ונגסו והיוקג'א שהתרגשו מזה אפילו יותר ממנו.
"מעולה~" מינהו חייך גם הוא, מחליף מבט עם היוקג'א. "אני אגיד לו שהסכמת."
נושא: גכןהפמשפמןמןשדגכמחןםשכ 
Mon Apr 30, 2012 5:49 pm
