PASKO40056
Kimbap
מספר הודעות : 279
Join date : 23.01.11
Age : 28
מיקום : ראשלצ'~ D:
 |  נושא: נסיון לפיק~  Sat May 05, 2012 12:42 am | |
| אז זה בעצם סתם פיק טרולי(מבחינת רעיון) חסר עלילה ופואנטה לחלוטין.
הוא מכיל: שגיאות כתיב, דיקדוק וכ'ו~
כתיבה שלאט לאט יורדת ברמה.
אבל מה אכפת לי? כתבתי פאקינג 3 עמודים! (לא כתבתי קרוב לשלוש שנים~)
עלילה: זה מה שקורה כשאני חושבת על קריס, בייקון וקאי כשותפים.
רק שלקריס יש פוקרפייס תמידיים, קאי לפעמים חושב כמו ילד בן 3
אה ולבייקון יש וואחד OCD לנקיון וסדר
*לא מכירה אנשים בעלי OCD לנקיון וסדר, במיוחד לא חמור, אז דיי הגזמתי לול, עם למשהוא יש מידע על זה אני אשמח לדעת
3>
שם:דירה להשכיר
קאפלינג: בהמשך יש סוג של לוקאי\הונהאן, טאוריס ובאקיול לבנתיים.
זה היה הבוקר האכזרי ביותר שבאקהיון חווה בחייו.
קרני השמש הסתננו בקו ישר לזוג עיניו והשעון המעורר פשוט סירב להפסיק לצלצל.
הוא שכב, מתחנן לרחמים מצד שליט העולם, שיפסיק להתעלל בגורלו ויתן לו לישון, אך הוא שכח שאפילו היצור בעל הכוחות הכי חזקים בעולם לא יכול לגרום לשני השותפים שלו להפסיק הרעיש.
אלא אם ימותו, שגם לזה הוא מאמין שהתפלל מספיק.
"בוקר" הוא ידע שזה יקרה ברגע שהוא יצא מחדרו המוגן, משהו יתקיף אותו משום מקום עם ציפיות ל'בוקר טוב' המלווה בחיוך גדול ורענן, מה שכצפוי מבאקהיון – הוא לא הולך לעשות.
באקהיון, שרק החל לקבל אט-אט את השליטה על גופו ולפתוח את עיניו המסונוורות, ניסה בנסיון כושל להגיע למקור כוחו: הקפאין. אך כשידיו השמאליות נפגשו עם הכלי הקדוש, נפל והתפזר לכול עבר המטבח.
אך זה לא היה סתם מטבח, זה היה המטבח של באקהיון, המטבח האהוב של באקהיון.
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, השיש הלבן אשר שום פגע לא נמצא או ימצא אליו, רצפת הקרם אשר אהב כל כך וניקה בכול סוף יום ביסודיות, אפילו המקרר הרועש והזקן (למרות שעליו לא הספיק להגן מפני שותפיו אך הוא ידע שיום יבוא ויהיה מבריק מכול עבר).
אך היום הזה אבוד, הרצפה מוכתמת בפולי קפה מפוררים שישאירו סימן בליבו של באקהיון לעד.
ידיו רעדו, ליבו הפסיק לפעום וראשו מסתחרר.
הכל כך כל מבולגן, שום דבר אינו מסודר, התפזרו לכל עבר פולי קפה וזכוכיות שבורות המסמלות את אותה הקופסא שאהב כל כך ואיננה.
הוא לא תמיד היה ככה, אובססיבי לסדר וניקיון.
אימו לא רצתה לדבר על זה, אך כשאביו לקח אותם לטיפול משפחתי היא כבר לא יכלה להתחמק.
"זה פשוט קרה יום אחד ללא כול אזהרה מוקדמת, אספתי את באקהיון מאימון הכדורגל" הוא זכר את האימון הזה, האימון הראשון והאחרון שאי פעם נכח בו.
"הוא נכנס למכונית והתיישב בשקט, לא בירך אותי לשלום ולא שאל מה שלומי למרות שידע שהייתי חולה. הוא היה מלא בבוץ אך זה לגיטימי לילד בן 6 לא? ליפול לבוץ באמצע משחק כדורגל סוער".
הם היו עשרה, עשרה ילדים מקבוצת הכדורגל אשר לא שמחו כל כך לראות את פניו ה"נשיות" כפי שלעגו לו.
הם קראו לו בשמות גנאי, הוא התעלם והשאיר למאמן להגן עליו עד סוף האימון.
אימו שלחה לו אסמס שתאחר, הוא ידע שהיא חולה אז לא ביקש שתקדים, אך אם היה יודע שאותם עשרה נשארו במגרש לטפל בו היה מתחנן בפניה למהר.
הם תפסו ברגליו וידיו, וידאו שאף אחד לא בסביבה והכניסו אותו לפח האשפה המרכזי של מגרש הכדורסל.
חמש דקות שלמות באקהיון בכה וביקש רחמים, הפח היה מחניק, חשוך, מסריח ודביק, האוויר המזוהם מנע ממנו לנשום, רגליו נבלעו לתוך ים של פסולת, בלי יכולת לזוז כלל.
כשחשב שעוד גרוע מזה לא יכול להיות זרקו הילדים את בגדיהם מלאי הזיעה וניסו לדחוס אותם לפיו הורוד של באקהיון.
דמעות ירדו ללא הפסקה, הוא הרגיש מלוכלך, מזוהם, מלא בדביקות וזיעה.
גם לאחר שהמאמן חילץ אותו והריץ אותו למקלחת ולהחליף בגדים, הדביקות בידיו, הכבדות שמסביב רגליו והלכלוך לא עזב אותו במנוחה.
"משהוא חריג? כן." אימו נעצה מבט באקהיון ובאביו לפני שענתה על שאלת הפסיכולוג, "כשהגענו הביתה הוא רץ למקלחת ונשאר שם עד ארוחת הערב, ידיו היו אדומות משפשוף וכששאלתי אותו מה קרה הוא החל לבכות. הפסיכולוגית בבית הספר אמרה שיש לו חשד ל-" צחוקה המתגלגל של אימו גרם לה לקטוע את משפטה. "חשש לOCD, אך לדעתי הוא סתם לחוץ" אימו נישקה את ראשו, "עיר חדשה, התחלת יסודי. לגביי הניקיון כנראה שירש את זה ממני".
כשתוצאות האבחון התגלו כחיוביות אימו לא הפסיקה להתלונן כמה כסף הוציאה על שטויות, כשהציעו טיפול תרופתי ופסיכולוגי פסלה את האופציה.
"הבן שלי לא פגום במוח" כך תמיד אמרה וחבקה את באקהיון, "אתה כמו כל ילד רגיל מתוק שלי" מלמלה כאשר הייתה מלטפת את ראשו לפני שינה, גורמת לבנה להאמין שהיא הצודקת ולא הם.
רעש המטאטא ופולי הקפה העפים באוויר החזיר את באקהיון למציאות.
"רק רגע והכל יטופל" קול אשר היה גבוהה מדי מכדי להיות שייך לאחד משותפיו קרא לעברו.
הוא הפנה את פניו כדי לגלות שמדובר בבחורה (כמובן), בחורה בעלת חום בהיר חלק אשר היה קצת קצר מכדי להיות תסרוקת של בחורה, אך פני המלאך שלה לא השאירו שום ספק לכך שהיא אכן נקבה.
היא חייכה לעבר באקהיון חיוך חסר דאגות והמשיכה בניקיון, משהוא הדאיג את באקהיון והוא אינו ידע מה, אך היה בטוח שזה קשור לבחורה.
מזה יכול להיות? לפי מה שזה נראה ממבט ראשון היא נערה נחמדה, היא חייכה לעברו ונקתה את כל הנזק שהוא עשה למרות שהיא אינה מכירה אותו והם אינם נפגשו אי פעם בחייהם...אף פעם.
עיניו של באקהיון נפתחו לרווחה וכול החושים חזרו אליו.
"הרגליים!" הצביע לעבר נעלי הבית שלה, היא הביטה בהם באי הבנה ואז חייכה בשנית.
"ניגבתי את רגליי קודם בסמרטוט"
"הבגדים!"
"יצאו מהמיבש אך ורק לפני שעה"
"הידים!"
"התקלחתי בבוקר"
למרות שענתה על כל שאלה, מוחו של באקהיון התמלא בחששות.
הוא בדרך כלל יותר רגוע לאורחים, מבקש בצורה יפה ומנומסת לנקות את ידיהם וכפות הרגליים, מנסה לא לשאול עם הבגדים עברו כביסה ביומיים האחרונים.
אך הבוקר, הוא אפילו לא חשב ועל חוסר הנימוס ייענש בהמשך.
"שאלום~" דלת הכניסה נפתחה בפתאומיות, רעש הנעלים והסמרטוט המתנגש עם הרצפה ניחם את באקהיון בכך שלפחות האדם אשר נכנס כרגע רגליו נקיות מכל רע.
"אז היונג מאחד עד עשר עד כמה היית מדרג שא-...דה פאק?" באקהיון אינו היה צריך אפילו להגניב מבט כדי לוודא שהקול הנמוך והילדותי אכן שייך לקאי, קולו מעצבן מידי מכדי לשכוח.
ליבו של באקהיון התמלא באושר כאשר קאי, האדם שהוא בעצמו מקלח, מלביש, מוודא שאין לו שם רע, נמצא פה לצידו כשהוא במצב הזה
הוא ציפה כמובן שקאי יטפל במצב הזה, אך בטיפשותו שכח את נקודת החולשה של קאי – המין השני. קאי המשיך להביט בפניה של הנערה לכמעט שתי דקות שלמות עד שנתן לעיניו הזדמנות לחקור את גופה. הוא הוריד את עיניו ונתקל בחזה השטוח, מה שגרם לו לחזור למציאות.
"היונג" הוא רץ והחזיק בבאקהיון, באקהיון שכח כמה ידיו חזקות והוא הביט בקאי אשר הרים אותו ללא אזהרה ונעל אותו בשרותים, בשרותים הנקיים והיפים שלו.
קאי לא קלט מה הוא עשה עד שנעל את דלת השרותים.
הוא ראה את באקהיון, ההיונג שלו נמצא בסביבה מלוכלכת עם אדם זר אשר הוא לא מכיר, האינסטינקט הראשון שלו אמר לו להרים אותו ולזרוק אותו לשרותים הנקיים, וכך עשה ללא כל הסבר.
הוא נשען על הדלת, מגרד בראשו.
קאי מכיר את באקהיון, הוא מכיר אותו מימי התיכון.
ביון באקהיון היה כמו כול אדם בתחילת התיכון, הוא לא היה נראה חריג מספיק מכדי שקאי - אתלט מצליח אשר היה בראש המעמד החברתי ישים לב אליו.
אך מהר מאוד כולם ידעו מזה היצור חולה הניקיון-> ביון באקהיון, אולי לא זיהו במראה אך השמועה שהוא חולה נפש לא עזבו את באקהיון המסכן במנוחה.
קאי דיבר עם באקהיון אך ורק פעם אחת, קאי פחד ממנו, באקהיון היה פריק, מנודה.
רק חבר הילדות שלו, סאהון ידע להתמודד איתו אך קאי לא רצה שום קשר ליצור.
הוא עדיין לא מאמין שבסופו של דבר אותו היצור, אותו הפריק שכל כך הפחיד אותו הפך לשותף שלו שמכתיב לו את חייו בסדר ונקיון.
"הוא מפחיד אותך" הבחורה נשענה עם ידיה על המטאטא, חושפת את התחת העסיסי שלה אך בשנית התאכזב כשעיניו שגלשו לפלג העליון וראו, טוב, כלום.
"לא" קאי צחק וחייך לעבר הבחורה. "באקהיון היונג לא מפחיד אותי" הוא שילב את ידיו בכיווץ גבות, חושף בדרך נסתרת את ידיו השריריות.
"הוא לא מספיק חשוב לך כדי שתדאג שלא יתחרפן, אתה בשיא האנוכיות שלך הגנת על עצמך כרגע" קאי הרפה את גבותיו והביט בנערה בדממה, הנערה חייכה בניצחון.
זה נכון, כול מה שהיא אמרה זה נכון, קאי פחד ממנו, הוא פחד מבאקהיון, הוא פחד שיתחרפן.
קאי לא ידע מהם הגבולות של באקהיון, לאיזה יצור הוא יהפוך, קאי חשש שאותם רגשות דחייה שהיו לו פעם כלפי באקהיון יחזרו.
"יא גברת פסיכולוגיה, תחזרי לנקות אישה!" קאי הצמיד את ידיו השלובות לחזהו, כמו ילד קטן.
הבחורה לא יכלה ופרצה בצחוק מתגלגל הגרם לקאי לחייך.
"אז אנא MR.Chicken הראה לי איפה חומרי הניקוי" קאי קפא, היא הייתה יכולה לשאול אותו כל דבר או כל עזרה אך דווקא, דווקא את זה היא שאלה?.
"ח...חומרי ניקוי?" קאי הביט לכל הכיוונים, הנקיון היה החלק של באקהיון, זה הקטע של שותף בעל OCD הוא מנקה ומסדר, הוא זה שרץ אחרייך.
"אמ..." קאי נשך את שפתיו בנסיון להיזכר על השטויות שבאקהיון נאם לו ביומו הראשון, אך אז נזכר שהוא אף פעם לא באמת מקשיב לנאומיו ה"עמוקים" של באקהיון.
"המגירה העליונה!" אמר החלטיות, אך לפני שהנערה הספיקה להניע את גופה לכיוון המגירה, קאי שינה את דעתו.
"התכוונתי למדף האחרון במקום עם המדפים הזה שנמצא ב...נו" קאי דפק על ראשו.
"במחסן! כן, לא! אז זה ב-"
"זה במגירה העליונה לוהאן" קאי קפץ והנערה, לוהאן שמה, נאנחה כאשר שמעה קול עמוק מדבר,
"קריס סיפרת לי על הבחור עם הOCD, אבל אני מצטערת לשמוע שהשותף השני שלך לוקה בפיגור שכלי" לוהאן אמרה בשפה לא מובנת וחייכה לעבר קאי אשר החזיר לה את אותו חיוך גדול ואדיב.
"מה קרה כאן?" קריס החליט לא להגיב לביקורת של לוהאן ובחר לסרוק עם עיניו את הסביבה, קאי ידע שהוא שאל אך ורק בשביל נימוס, כיוון ששום דבר לא מתחמק מעיניו או אוזניו של קריס.
אך קאי כתמיד חייב להחזיר תשובה.
"היונג אתה לא מאמין!, נכנסתי הביתה ו..." קאי הגניב את מבטו בלוהאן, "האישה הזאת..." קריס, אשר רצה לשמוע מה קורה נקטע על ידי החשיבה הדרמטית של קאי, באותו הרגע הוא באמת ובתמים חשב שבאקהיון הוא לא היחידי המשוגע בדירה הזאת.
"את אישה נכון?" קאי שאל בתמיהה וקריס הכה בראשו בחוזקה,
"תמשיך!" נזף בו, קאי ליטף את ראשו הפצוע ונאנח.
"מצאתי את באקהיון היונג על הרצפה עם לוהאן, באקהיון היה במצב...אני לא יודע איך להסביר את זה" הוא נאנח ומשך בכתפיו, "אני לא יודע, היסטריה?" קאי חייך לעצמו והנהן, הוא לא יודע מה דעתו של קריס אבל במוחו המאותגר של קאי המונח היה מספיק טוב.
קריס לא בזבז עוד זמן בשאלת שאלות או אפילו להגניב מבטים מאשימים בקאי, וישר פנה ללוהאן ולנקיון.
קאי התרווח לו על הספה והביט בטלווזיה המקולקלת, לכמה דקות. כאשר הבין שהיא לא תתוקן באורח פלא התחיל להביט לעבר דברים רנדומלים בביתו.
מבטו נתקל בלוהאן שבדיוק סיימה לנקות, חיוך גדול התפרס על פניה ואנחה גדולה הוציאה מפיה הורוד והקטן.
קאי חשב לעצמו כמה שהיא יפה, יותר מידי יפה. הוא לא הבין מה מערכת היחסים בינה לבין קריס (קאי לא האמין בידידות עם נשים, בשבילו אפילו לסביות הן לא מחוץ לתחום הרומנטיקה) אך משהוא בתוכו קיווה שזה רומנטי, הוא מאוד ישמח לגלות עם השותף השני מעדיף את המין השני.
הוא לא הצליח להוריד את עיניו מלוהאן, היה בה משהוא כה מלאכי שהפנט את עיניו של קאי והוא אך ורק הביט בה, ללא הצלחה להתרכז בשום דבר אחר.
"אני נכנס להתקלח" קולו העמוק של קריס קטע את הפנטזיות הפרטיות של קאי על אותה בחורה חסרת חזה, אך רענן את ראשו לגביי משהוא אחר.
"...באקהיון היונג!!!"
כשקריס פתח את הדלת, באקהיון יכל לנשום לרווחה.
הוא היה תקוע שם, שעתיים, שעתיים! הוא חשב על המטבח המסכן והמלוכלך שלו.
כמה שהוא צריך כרגע את הסמרטוט הרטוב המלא בחומרי ניקוי מזינים, אך הוא פה תקוע בשרותים המוגנים, השקטים, מלאי סדר ונקיון, רחוקי מכול רע של קאי ופולי הקפה המרוסקים.
באקהיון נאנח, הוא ידע שהוא לא באמת רצה לצאת בזמן הקרוב מהשירותים הללו.
"מה אתה עושה כאן?" קריס שאל, באקהיון תמיד התפלא למה דווקא את קריס הוא לא שונא.
אולי כי קריס לא מדבר הרבה, מגיע לעניין ונוטה להראות כמו רובוט, ורובוטים הם דבר נקי.
"תשאל את קאי" באקהיון אמר את המובן מאליו, קריס גילגל את עיניו והחל לפתוח את פיו לעבר באקהיון.
אך ברגע שריח חומרי הניקוי המלבבים, הקיפו את אפו הוא לא היה זקוק אפילו לחכות עוד שניה עד אשר באקהיון רץ לעבר המטבח הנקי, וקריס סגר את הדלת כדי להתקלח בשלווה ובתקווה אולי למצוא את חלקי השפיות שעדיין נשארו בו.
"אתה לא יכול להמשיך ככה" לוהאן קראה לעברו, לבאקהיון לא היה אכפת מדבריה, הוא היה מספיק עסוק בלבדוק שאהובו- המטבח- נקי.
"קבענו לך תור לפסיכולוג" הוסיף קאי, אשר נשמע בוגר ואחראי לפתע, מה שנוגד את החיוך הילדותי שמרוח על פניו. באקהיון הסתובב אליו בחרדה אך קאי כהרגלו רק חייך.
באקהיון שתק, חשב איך יוכל להתחמק מהם, אך אפילו חברו הטוב ביותר- סאהון- תמך ברעיון. לבאקהיון אין דרך להתחמק הפעם.
"אני שונא אותך! ואותך גברת!" באקהיון אמר בכעס שגרר צחוק מקאי ולוהאן.
"אני שונא בוקר!"
נערך לאחרונה על-ידי PASKO40056 בתאריך Sat May 05, 2012 4:00 am, סך-הכל נערך פעם אחת | |
|
