היונג אתה כל כך יפה- טאמין/היצ'ול *יאוי, NC17, פדופיליה*

שם: Hyung Neomu Yeppeo
פאנדום: RPF- סופר ג'וניור ושייני
קאפל: האנצ'ול [האנקיונג/היצ'ול], טאצ'ול [טאמין/היצ'ול]
דירוג: NC-17
הערות: אני יודעת, אני כל כך גרועה שזה הפאנפיק הראשון שאני מפרסמת פה. אבל התחשק לי, מה.
[אגב, אני מקווה שהבנתן את המשחק מילים של השם של הפאנפיק~ כאילו במקום 'נונה נומו יאפו', 'היונג נומו יאפו'. P:]
[אגב2, הפאנפיק הזה נכתב לפני משהו כמו שנה, קצת פחות. רק כמה חודשים אחרי שגנג עזב. לכן ישמצב שהטיימליין יהיה נורא פייל~ (ועצם העובדה שהשתמשתי בשם במה של גנג ולא בשם האמיתי שלו. אני כבר לא עושה את זה בד"כ אבל אין לי כוח לשנותXD)]

מאז ומתמיד הייתה לו משיכה לבנים צעירים ממנו. כמובן, כשהיה בבית הספר הוא עוד לא הבין את זה. הוא נהנה להציק לתלמידים בשכבות הנמוכות, להראות את עליונותו עליהם בהיותו ה"היונג", ולגרום להם להרגיש נחותים. הוא במיוחד אהב לראות אותם בוכים ורצים למורות שלהם; עד שהמורה הגיעה הוא כבר עזב את המקום, וכשנשאל על המקרה הוא פשוט משך בכתפיו והתמם. הוא ידע להיראות תמים, ואיכשהוא הוא תמיד הצליח לצאת מהמצבים האלה בלי עונש, אז הוא אף פעם לא טרח להפסיק. זה לא שהוא היה רשע, הוא פשוט הפיק הנאה מלראות אותם רועדים, רגליהם הדקות משקשקות בנסיון לברוח מהמקום או להיעלם מבושה, שיערם ההו-כה-מטופח סתור והקריאה היחידה שיש בפיהם היא "אמא".
כמובן, כעת הוא בוגר והוא יודע יותר טוב מאשר להתעלל בצעירים ממנו, אך הוא עדיין חש צורך עז להסתובב עם הצעירים יותר [ועל זה, תודה ל-SM], והוא מעולם לא ביזבז הזדמנות לצחוק עליהם. הוא אהב אותם, ברור שהוא אהב אותם, הם היו הדונגסאנגס שלו והוא היה ההיונג שלהם. אבל הוא צחק עליהם, והם צחקו עליו בחזרה. זה היה מקובל, ובסדר, ושום דבר לא היה מוזר בזה.
הדברים התחילו להשתנות כשהוא התאהב עד מעל לראש. הוא לא היה הרבה יותר צעיר ממנו, רק חצי שנה. והוא בהחלט לא התנהג כאילו היה יותר צעיר ממנו; למען האמת, האנקיונג היה הרבה יותר בוגר מהיצ'ול בהרבה מאוד מובנים. ראשית, הוא עבר לגור בארץ אחרת לגמרי לבדו, בלי שידע את השפה, והכל בשביל לרדוף אחרי החלום שלו. בשביל היצ'ול, זה נראה כל כך מדהים; הוא היה רגיל לקבל את כל מה שרצה רק מהיותו פשוט בן אדם יפה, הוא לא ידע כיצד האנקיונג יכול היה להתמודד עם המצב הזה לגמרי לבדו. וכמובן, כל התנהגותו של האנקיונג הייתה הרבה יותר... בוגרת? טובה? מדהימה? אולי. אבל היצ'ול לא הרגיש נחות כשהיה לידו, כפי שנהג להרגיש ליד אנשים טובים ממנו. הוא הרגיש במקום; האנקיונג היה החצי השני שלו, והם קיבלו אחד את השני בדיוק כפי שהם, בלי שאלות מיותרות.
אבל גם אז, המשיכה שלו לבנים צעירים לא הפסיקה. הוא אהב את האנקיונג, מאוד, אבל זה היה קשה. היו מסביבו כל כך הרבה גברים צעירים, תמימים... הוא פשוט רצה לקחת אותם, לנשק אותם, לקרוע את התמימות ישר מהידיים שלהם... זה היה קשה. הוא ניסה להיות נאמן להאנקיונג, ולפי דעתו הוא הצליח; אין שום דבר רע במחשבות, נכון? כל עוד הוא לא הולך לפיהן ועושה משהו. זה בסדר.
הדברים התחילו להסתבך כשהם נפרדו לסאב-גרופס, והאנקיונג התחיל לבלות הרבה זמן בסין. הם דיברו כל יום, אבל היה קשה לשמור על נאמנות אחד לשני, בעיקר כשהיצ'ול בילה את רוב זמנו עם הבנים הצעירים יותר, שגרמו למוחו להתעוות במחשבות בלתי נאותות בעליל. לבסוף, הם החליטו לשמור על מערכת יחסים פתוחה- כל עוד הם לא נמצאים באותה עיר ליותר מיומיים, מותר להם לקיים מגעים מיניים עם אנשים אחרים. זה היה מושלם; כשהם היו ביחד, הם היו הזוג הכי מאושר בעולם. אבל כשהם היו בנפרד... כל אחד מהם הצליח לשמור על השפיות המינית שלו בלי להרגיש אשמה. זה היה הסידור הטוב ביותר.
לכן, אי אפשר היה להאשים אותו שהוא ניצל את המצב כדי לספק, אחת ולתמיד, את הדחפים המיניים שלו לבנים צעירים. הוא לא יכול היה לעשות כלום כנגד זה, הם היו פשוט כל כך... תמימים. עד שהוא בא. הוא כבר הפסיק לספור את הפעמים שהוא לקח למישהו את הבתולים. [מרצונם, כמובן. הוא מעולם לא הכריח אף אחד לעשות שום דבר. אבל, בואו נודה באמת, מי באמת יכול להגיד לא לפאקינג קים היצ'ול?]
פעם אחת, בשיטוטיו החוזרים ונשנים באינטרנט, הוא הגיע לאתר שהיה מוקדש כולו לפאנפיקים על סופר ג'וניור; כמובן שהוא נכנס לראות מה העניין. הוא גילה שמרבית הפאנפיקים עוסקים ביחסים הומוסקסואלים בין חברי הלהקה [הוא ציחקק בשקט למראה רמת הדיוק של המעריצות בנוגע למי יוצא עם מי. עד כמה שהם ניסו להסתיר את הדברים, כנראה שהמעריצות שלהם לא היו טיפשות בכלל], ולאחר לילה שלם של קריאה אינטנסיבית הוא הבין- אם זה מה שהמעריצות רוצות, זה מה שהן יקבלו.
למחרת בבוקר הוא כבר ניגש אל האנקיונג בחיוך מתוק. "חשבתי על זה." הוא פתח, מתיישב ליד השולחן בחדר האוכל הקטן שלהם; האנקיונג בדיוק שקד על הכנת ארוחת הבוקר שלהם, כך שהיה עם גבו אל היצ'ול.
"ממ?" נראה היה שהוא לא בדיוק מתעניין בדבריו מעל למחבת הטיגון.
"אתה יודע... הרבה מעריצות אוהבות 'האנצ'ול'." הוא חייך. זו בהחלט הייתה פתיחה טובה.
"מה זה האנצ'ול?" הוא שאל במבטא ההו-כה-מנדריני שלו.
"האנצ'ול, אתה יודע. האנקיונג-היצ'ול. הקאפל."
"..." הוא חילק את המנות לצלחות ושם אותן על השולחן, בוהה בהיצ'ול בחוסר הבנה משווע. "למה שהן יאהבו משהו כזה?"
"אנ'לא יודע. הן בנות. בנות אוהבות הומואים."
"אם אתה אומר, אתה יודע. אתה הכי בת שאני מכיר." האנקיונג צחק, מתחמק מהאגרוף שהיצ'ול כיוון לעברו.
"לא, אבל ברצינות." היצ'ול גיחך. "חשבתי על זה... אולי כדאי לעשות משהו קטן בהופעה הבאה, אתה יודע, בשביל להלהיב אותן קצת?"
"משהו קטן כמו מה?" הוא אכל, עיניו מקובעות בצלחת. חיוכו נמוג; הוא כבר ידע לאן השיחה הזאת מתקדמת.
"אתה יודע... נשיקה. יש לי הרבה קטעים שאני שר אחריך, אני אצליח למצוא זמן להתקרב אליך מספיק בשביל לנשק אותך. הן ממש יתלהבו מזה." חיוכו של היצ'ול רק גדל; הוא כבר יכול היה לדמיין את זה. הו, הסקנדל שזה ייצור... המעריצות יאהבו את זה, והיצ'ול יקבל את אור הזרקורים, כמו שהוא תמיד אהב.
"לא." קולו של האנקיונג היה חד, והוא הרים את מבטו לבהות בהיצ'ול בזעם עצור.
"... למה לא?" חיוכו של היצ'ול דעך. הוא לא ציפה לתגובה הזאת. "זה לא כאילו אכפת לך להתנשק איתי..."
"כשאנחנו לבד, או עם חברים קרובים, לא. ברור שלא. אבל לא לפני המעריצות." הוא אמר בקול חד-משמעי, וחזר לאכול.
"אבל-"
"היצ'ול, תקשיב. אתה אולי בסדר עם המעריצות חושבות עליך דברים כאלה- זה מתאים לפרסונה שלך. אתה דיווה, אתה קרוס-דרסר, אתה הומו. אין שום בעיה עם זה. אבל אני לא כמוך. גם ככה קשה לי יותר מלכל אחד אחר בלהקה הזאת, נראה שאנשים עדיין לא שכחו שאני לא קוריאני. אני לא רוצה להוסיף לזה עוד בעיות. חוץ מזה, אתה יודע מה SM יעשו לנו אם נעשה דבר כזה?"
"למה שיהיה להם אכפת? זה לא כאילו אנחנו באמת יוצאים מהארון. זו בסך הכל נשיקה בין חברים, בהופעה. הרבה אנשים עושים את זה."
"אתה יותר מדי מושפע מהיפנים." הוא חייך חיוך עצוב. "אולי שם זה בסדר, אבל פה זה לא. לפחות, אני לא מוכן לזה." הוא נאנח. "תראה, היצ'ול, אם אתה רוצה לנשק מישהו- תעשה את זה. תמצא מישהו אחר, מישהו שלא אכפת לו שיחשבו דברים כאלה עליו. תנשק... לא יודע, תנשק את סונגמין אם זה כל כך חשוב לך. אני לא חושב שיהיה לו אכפת. או רייווק. מצדי תנשק את ליטוק, באמת לא אכפת לי. אם זה מה שאתה רוצה- תעשה את זה, אבל בבקשה אל תבקש ממני לעשות את זה יחד איתך. קשה לי, היצ'ול. אני מנסה לא להראות את זה, אני מנסה להיות בסדר ולהתעלם מכל מה שהייתי צריך לעבור מאז הדביוט שלנו, אבל קשה לי. אני לא רוצה להטמיע את זה עליך, אבל בבקשה אל תצפה ממני לעשות דברים כאלה יחד איתך."
היצ'ול בהה בו. הייתה שתיקה לכמה דקות, ולבסוף הוא נאנח. "האני... אני מצטער. לא חשבתי על זה ככה. פשוט חשבתי... אתה יודע, כי למעריצות לא אכפת. הן אוהבות אותך, והן אוהבות אותי, והן אוהבות אותנו ביחד. קראתי על זה הרבה אתמול."
האנקיונג הרים גבה. "מה?"
"אה, סתם. פאנפיקים, אתה יודע." היצ'ול גיחך קלות. "אבל... זה בסדר. אני לא חייב לעשות את זה."
"ממ." האנקיונג משך בכתפיו. הם אכלו בשתיקה למשך כמה זמן, עד שלבסוף הוא הניח את הצ'ופסטיקס והרים את מבטו אל היצ'ול. "יודע מה? תעשה את זה. זה יהיה סקסי, מאוד. הן באמת יאהבו את זה. אני בטוח שתמצא מישהו שיסכים לעשות את זה; בכל זאת, יש לך עוד 11 אנשים חוץ ממני לשאול." הוא צחק.
"אתה בטוח? זה לא יפריע לך?" היצ'ול חייך.
"לא, ברור שלא. למען האמת..." הוא קם, לוקח את הצלחות הריקות לכיור. אחר הוא הלך לחבק את היצ'ול מאחור, מצמיד את שפתיו אל אוזנו. "זה יהיה ממש, אבל ממש סקסי לראות אותך מתנשק עם מישהו אחר על הבמה. אם תעשה את זה, אני מבטיח לך שאני אגרום לך להבין עד כמה היית סקסי, בלילה אחרי."
היצ'ול חייך את החיוך שהוא כל כך היצ'ול, והסתובב אליו. "מבטיח?"
"ממ-הממ." האנקיונג חייך ונשק לשפתיו של היצ'ול בעדינות. "מבטיח."
***
"סונגמין, בבקשה!"
"לא."
"אבל-"
"לא, היצ'ול, לא."
"נו, אבל למה לא?"
"כי ככה לא."
"אבל זה יהיה סקסי!"
"לא."
"המעריצות יאהבו אותך!"
"לא."
"... זה יגרום לקיוהיון לקנא."
"... טוב."
"ייאי, תודה סונגמיני-אה~"
***
הן התלהבו. הוא נישק אותו, והן התלהבו. זו הייתה נשיקה קצרה; בכל זאת, הוא לא רצה לגרום להן לחשוב שהוא מאוהב בסונגמין. אבל הוא נישק אותו, והן התלהבו.
לא היה ספק שלמחרת יתחילו הסקנדלים, אבל להיצ'ול לא היה אכפת. כל העיניים היו עליו, והוא אהב את זה.
שלא לדבר על זה שסונגמין היה צעיר ממנו בשלוש שנים. לא הבדל גדול, אבל עדיין הבדל. והילד היה פאקינג סקסי.
***
"אז, מה אתה אומר על הנשיקה? סקסית מספיק בשבילך?" היצ'ול חייך אל האנקיונג כשזה סגר את דלת חדר השינה שלהם, נועל אותה.
"מממ..." האנקיונג חייך אליו בחזרה והתקרב אליו בצעדים איטיים. "כן, אני מניח שכן."
חיוכו של היצ'ול גדל והוא משך את האנקיונג, דוחף אותו על המיטה. "הבטחת."
"אכן, הבטחתי. אתה יודע שאני תמיד מקיים הבטחות." הוא נישק אותו, ידיו מלטפות את כל גופו.
***
החודשים חלפו, היצ'ול היה עסוק באותם דברים בהם היה עסוק מאז הדביוט. שום דבר לא השתנה.
מאז הוא הספיק לנשק עוד אנשים, ובכל פעם הוא קיבל את התמורה שלו מהאנקיונג. הכל היה מושלם, ונראה היה שהחיים לא יכלו היו להיות טובים יותר...
עד שהאנקיונג החליט, אחרי חמש שנות סבל, לתבוע את SM. היצ'ול תמך בו לחלוטין, כמובן; הוא היה עד לכאבו של חברו הטוב ביותר, אהובו, והוא ידע שאין דבר שחשוב יותר מאושרו של האנקיונג, גם אם זה אומר שהם יצטרכו להתרחק לזמן מה כי אין אפשרות שהאנקיונג יהיה בלהקה עד שכל הסיפור ייפתר. הם נפרדו פרידה כואבת, זמנית, והבטיחו הבטחות להפגש שוב, ושבפעם הבאה שייפגשו זה יהיה לתמיד.
היצ'ול כאב את הפרידה, וקיווה שדבר מזה לא היה קורה, אבל כעת לא היה עוד מה לעשות בנידון מלבד להתמודד.
אז הוא המשיך הלאה. הוא המשיך להיות אותו קים היצ'ול שהוא תמיד היה, אותו קים היצ'ול שהמעריצות שלו אהבו כל כך, אותו קים היצ'ול שקיים יחסי מין עם בנים צעירים ממנו רק בשביל ההנאה האישית שלו.
לכן, הוא מאוד לא הופתע כאשר משיכתו החלה להתמקד במישהו אחד, שעד כה היצ'ול פחד אפילו להסתכל עליו.
הוא היה צעיר ממנו, הרבה יותר צעיר ממנו. יפה, יותר יפה ממה שהיצ'ול יכול היה לקוות לו. הוא היה גבוה ורזה, והוא ידע לרקוד כמו שהיצ'ול יכול רק היה לחלום.
למי שבקיא בלהקות החתומות בSM, בוודאי לא תהיה בעיה לנחש מי היה הקראש החדש של היצ'ול.
לי טאמין. המאקנה של הלהקה הצעירה, כל כך צעירה... כל אחד מהם היה צעיר בגופו ובנפשו, הרבה יותר צעיר מהיצ'ול. וטאמין היה המאקנה.
הכל התחיל, לדעתו, בהופעה המשותפת של סופר ג'וניור ושייני, כשהם שרו את GEE. כמובן, זו בהחלט לא הייתה הפעם הראשונה שהם נפגשו, דיברו, ובהחלט לא הפעם הראשונה שהיצ'ול פינטז על לגעת בילד ולגנוב את התמימות שלו.
אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה.
זה התחיל אחרי ההופעה; הם החליפו בחזרה לבגדים הרגילים והלא-נשיים שלהם. כולם כבר הלכו, הם סירבו להשאר עם הבגדים האלה דקה יותר ממה שהיו צריכים [מינהו, בעיקר, היה על סף דמעות, טוען שכל התדמית שלו בתור הטיפוס הגברי הכריזמתי נהרסה בשלוש דקות האלו], כולם חוץ מהיצ'ול וטאמין, שכבר פשט את בגדיו והוריד את הפיאה, וכעת התהלך בחדר רק בבוקסר צמודים ופרצופו מאופר עדיין.
היצ'ול הביט בו, חיוך מרושע עולה על שפתיו. הם היו לבד, והמפתח היה במנעול. הוא הלך לשם באיטיות, ומבלי שטאמין ישים לב הוא נעל את הדלת. אחר חזר למקומו והביט במראה, דואג לעמוד בזווית כך שהוא יראה את השתקפותו של טאמין במראה, וטאמין יראה אותו.
"אהה, אני כל כך יפה בתור נקבה." הוא נאנח בחיוך, בוהה בעצמו בצורה מוגזמת. "אתה לא חושב ככה?"
"מה?" טאמין הסתובב אליו בהפתעה קלה, תוהה למה הוא התחיל לדבר איתו פתאום. הוא לא היה לבוש עדיין, רק החזיק את חולצתו בידו הימנית ואת מכנסיו בשמאלית. "אה... כן." הוא חייך "Noona neomu yeppeo~" הוא שר, והתחיל לרקוד את הסולו שלו מ"Replay". כמובן, הוא עדיין לא לבש כלום, מה שגרם לגופו של היצ'ול להגיב מעצמו, והוא הרגיש איך הוא מתחיל להתקשות רק מהמחשבה על הילד. "ממ?" הוא שאל, כשקלט שהיצ'ול פשוט בוהה בו עם חיוך ענקי על פניו. "הכל בסדר, היונג?"
"כן, הכל בסדר. תגיד, בן כמה אתה בכלל?" הוא שאל לפתע.
"שש-עשרה. וחצי." הוא צחקק. "נולדתי ביולי 1993, למקרה שזה מעניין אותך."
"יולי 93?" היצ'ול צחק, חיוכו גדל, ואיברו מתקשה עוד יותר למחשבה על פער הגילאים. "אני גדול ממך בדיוק בעשר שנים, אם כך. נולדתי ביולי 83."
"הוו, היונג זקן!" הוא צחקק.
"לא, פשוט אתה צעיר." הוא חייך. "מאוד... מאוד... צעיר..." נשימתו החלה להיות כבדה כשהוא הסתכל על גופו הדק והחיוור של טאמין. הוא היה גבוה, אבל עדיין נמוך מהיצ'ול בכמה סנטימטרים. ידיו ורגליו היו רזות כל כך, ובטנו הייתה שקועה מעט. הוא נראה כמו מי שלא אוכל מספיק, אבל זה פשוט היה מבנה הגוף שלו. למען האמת, הוא אכל בהחלט מספיק. פטמותיו היו קטנות, ורודות, ובולטות. היצ'ול לא הצליח להפסיק לבהות בהן, תוהה מה יקרה אם ייגע בהן. ילקק אותן. ימצוץ אותן. ינשוך אותן.
"ה-היונג?" טאמין הסמיק קלות תחת מבטו החודרני של היצ'ול. "הכל בסדר?"
"כן." היצ'ול התאפס. "תגיד," הוא חייך במתיקות. "כבר התנשקת בפעם הראשונה?"
"אה? א-אה." הסומק התפשט לשאר פניו, ולצווארו. "לא... לא ממש."
היצ'ול גיחך. "זה אומר שאתה עדיין בתול?"
"מה?" טאמין החל להכנס לפאניקה. מה עובר עליו? למה הוא שואל את הדברים האלה? "כ-כן!"
"מממ... אני בגילך כבר לא הייתי." הוא ציין. הוא עקב אחרי צעדיו הרועדים של טאמין, שהתרחק ממנו לאחור, נופל בנוחות רבה [להיצ'ול] על הספה שהייתה צמודה לקיר. "אתה לא חושב שהגיע הזמן?"
"א-אה... לא... לא חשבתי עלי זה אף פעם."
"אוי, נו, באמת." היצ'ול צחק. "אתה גר עם עוד ארבעה בנים, שהכי צעיר חוץ ממך מבוגר ממך בשנתיים וחצי. אתה רוצה להגיד לי שאף אחד מהם לא התעניין בך אף פעם? או לפחות דיבר איתך על הנושא?"
"לא ממש... כלומר, קי-קיבום דיבר איתי... אתה יודע, איך לעשות את זה נכון. כדי שלא יהיו טעויות, כמו הריון או מחלות מין או דברים כאלה. אבל בחיים לא הייתי שוכב איתו!"
"נו, ברור שלא היית שוכב איתו, זה פחות או יותר כמו לשכב עם אמא שלך." היצ'ול גלגל את עיניו. "אבל מה עם השאר? מינהו?" טאמין הניד בראשו בבהלה. "ג'ונגהיון?" שוב הינד ראש. "ג'ינקי?" עוד פעם. "ומה איתי? היית שוכב איתי?" הוא סוף- סוף הגיע לפואנטה.
טאמין נעצר. הוא בהה בהיצ'ול במבט מבוהל. "מ-מה?"
היצ'ול סקר את עצמו. "האא, תתעלם מאיך שאני נראה כרגע. אלא אם כן זה עושה לך את זה." הוא ציחקק בשקט. "היית שוכב איתי?"
"ה-היונג..." הוא מלמל בשקט, חזהו עולה ויורד. "מ-מה אתה שואל..."
היצ'ול התקרב אליו בצעדים איטיים, מפזר את שיערו ומוריד את חולצתו הנשית סוף- סוף. "היית שוכב איתי?" הוא שאל שוב. טאמין היה מבועת, אבל דבר אחד היצ'ול לא שמע- התנגדות. הוא הניח שזה בסדר.
"היונג..."
"תענה לי." היצ'ול פתח את הכפתור במכנסיו. "עכשיו." ואת הרוכסן.
"היונג..."
היצ'ול הוריד את מכנסיו לחלוטין. משום מה, זה לא מאוד הפתיע את טאמין שגם התחתונים שלו היו תחתוני נשים. "אז? מה אתה אומר?"
"היונג..." טאמין עצם את עיניו, מתנשם בכבדות כמו שהוא מעולם לא התנשם אחרי כמה שעות ריקוד רצופות.
"שנשכב?" טאמין יכול היה להרגיש את חום גופו של היצ'ול, והניח שהוא עומד מאוד, אבל מאוד קרוב אליו. הוא פחד לפקוח את עיניו, מפחד לראות את פניו הנאות של הבחור המבוגר ממנו בעשר שנים. "אתה יכול פשוט להגיד... לא. ואני אלך." הוא אמר, נשימתו מרפרפת על פניו של טאמין.
"היונג..." אכן, טאמין היה באמת בן אדם מילולי. הוא פשוט לא ידע מה להגיד. מצד אחד, זה היה... לא בסדר. היצ'ול היה מבוגר ממנו בעשר שנים. מצד שני... זה היה היצ'ול. פאקינג קים היצ'ול. לעזאזל. טאמין רק נכנס לSM כשסופר ג'וניור עשו את הדביוט שלהם, ומהרגע שהוא ראה את היצ'ול בפעם הראשונה הוא העריץ אותו, ואת שאר ההיונגס שהיוו בשבילו את כל מה שהוא רוצה להיות. הוא נהג לראות הופעות שלהם ולחלום שיום אחד גם הוא יהיה במקום הזה... ואז שייני עשו את הדביוט שלהם, והוא הגיע לשם. הוא השיג את מה שהוא תמיד חלם עליו, ועכשיו... היצ'ול רוצה לשכב איתו. הוא רק בן שש עשרה וחצי, והוא עומד בפני החלטה שתשפיע על כל העתיד המקצועי, החברתי, הרגשי והמיני שלו. הוא רק בן שש עשרה וחצי, בקושי התנשק בפעם הראשונה. הוא אפילו לא ידע אם הוא באמת נמשך לגברים; הוא מעולם לא חשב על זה, אף פעם לא היה לו זמן. כן, הוא כבר היה רגיל לראות את קיבום וג'ונגהיון מתנשקים בפינות החשוכות של החדר, ולא פעם הוא שמע את הגניחות שלהם מהחדר השני בלילה, כשהם חשבו שכל השאר ישנים. הוא גם שמע את מינהו, נותן לעצמו להשתחרר רק בפני אותן בנות שהיו ברות מזל מספיק בשביל להגיע אליו, לגעת בו. או ג'ינקי, שכל לילה החליף את הדעה שלו, פעם הוא אהב בנות ופעם הוא אהב בנים. טאמין לא ידע איפה הוא נכנס על הרף הזה, אבל דבר אחד הוא ידע- הוא ממש, אבל ממש לא יכול להגיד 'לא' לפאקינג קים היצ'ול. "כן."
היצ'ול חייך בניצחון, ורכן עוד יותר קרוב, מצמיד את שפתיו אל אלו של טאמין, שהיו עבות ומתוקות, טעם של תמימות ופעם ראשונה.
טאמין קפא. הוא לא ידע מה לעשות, הוא בחיים אפילו לא דמיין לעצמו סיטואציה כזאת. הוא פקח את עיניו, והביט היישר אל תוך מבטו החודרני של היצ'ול. הוא נשען לאחור על הספה, נותן להיצ'ול לעלות עליו, להתקרב אליו. זה היה בערך הדבר היחיד שהוא יכול היה לעשות.
היצ'ול ציחקק קלות אל תוך שפתיו של טאמין; מכל הנערים שאיתם שכב, טאמין היה כנראה הכי תמים. הוא ממש לא ידע מה הוא עושה, והיצ'ול מצא את זה מתוק נורא. ביזארי, כן, בהתחשב בנסיבות [היצ'ול באמת לא יכול היה להאמין שאין אף אחד בשייני עוד לא ניצל את העובדה שהם גרים עם מלאך כזה], אבל זה היה מתוק. הוא הניח יד אחת על מותנו הצרה של טאמין, השנייה עולה ללטף את בטנו וחזהו. הוא נגע בפטמה אחת קטנה, מעמיק את הנשיקה בו זמנית. הוא ליטף אותה, ואז בבת אחת הוא צבט.
טאמין גנח לתוך שפתיו של היצ'ול, וידו קפצה מעצמה לאחוז בכתפו. היצ'ול יכול היה להרגיש את איברו של טאמין מתקשה מתחתיו. הוא ניתק את הנשיקה, שניהם מתנשמים, והשתיל נשיקות קטנות לכל אורך צווארו של טאמין, יורד אל כתפו ומשם אל חזהו. הוא לקח פטמה בפיו, מלקק אותה. ידו של טאמין עברה לשחק בשיערו, חזהו עלה וירד במהירות. ידו של היצ'ול ירדה ללטף את בטנו התחתונה, נוגע בקצה הבוקסר שלו.
"ה-היונג..." טאמין גנח.
"ממ..." היצ'ול מצץ את הפטמה הקטנה, ובבת אחת הוא נשך אותה, גורם לטאמין לפלוט מעין גניחה ארוכה, גבוהה, שהייתה כל מה שהיצ'ול אי פעם חלם לשמוע מהילד. אצבעותיו של טאמין נכרכו סביב קבוצת שיער, מושכות אותה בהיסח דעת, אבל להיצ'ול לא היה אכפת. הוא אהב את זה ככה.
"היונג... א-אני..." נראה היה שהכל חדש מאוד לטאמין. היצ'ול התחיל לתהות אם הוא אי פעם בכלל ראה פורנו, או שיחק עם עצמו. מצד שני, הוא ידע עד כמה זה קשה לעשות דברים כאלה כשאתה גר בבית עם עוד כמה גברים [אם כי, למען האמת, היצ'ול לא יכול היה לחשוב איך אפשר להתלונן שאין לך זמן לאונן כשאתה בלהקה של חמישה] והוא הזכיר לעצמו שוב ושוב שטאמין היה בסך הכל נער.
היצ'ול עזב את הפטמה שלו, יורד עם לשונו כל הדרך אל בטנו התחתונה, ובתנועה מהירה של ידיו הוא הוריד את תחתוניו של הילד, משאיר את טאמין עירום וחשוף לחלוטין. הוא עצר לרגע להביט בו; אכן, הוא היה ילד יפה מאוד. הוא חייך ונגע באיברו של טאמין ביד בטוחה, מנשק את בטנו. הוא יכול היה לשמוע את גניחותיו, כאילו היו מוגברות פי כמה [המיקרופונים היו סגורים, נכון? הוא היה צריך לבדוק את זה. זה יהיה נורא מביך אם כל קהל המעריצות ישמעו אותם עושים סקס] וירד עם שפתיו עוד, מנשק את קצה איברו של טאמין בעדינות, כמעט כאילו פחד שיישבר לכל המגע הכי קטן. טאמין פלט יבבה, כמו חתלתול קטן. היצ'ול אוהב חתולים. הוא הוציא את לשונו, מלקק את האיבר בחשש בהתחלה, ואז לכל אורכו. טאמין המשיך לייבב או לגנוח- הוא לא היה בטוח מה בדיוק זה היה. אבל זה היה חמוד.
"היונג..." טאמין עזב את שיערו של היצ'ול, ידיו נרפות על הספה. "ז-זה..."
"טוב? כיף?"
"ה-הא..." טאמין התנשם בחדות.
היצ'ול צחק והסתכל עליו לרגע, ואז בבת אחת הכניס את כל איברו של הילד לפיו. זה, כמובן, גרם לטאמין לפלוט מעין צווחה; בתור זמר, הקולות שלו באמת היו משהו מיוחד. היצ'ול לא יכול היה שלא לחשוב, בהיסח הדעת, על מה היה קורה אם הוא היה עושה את זה עם ג'ונגהיון. או עם רייווק, חס וחלילה. ובאותה מהירות שהמחשבה הזאת הגיעה, היא הלכה- ג'ונגוון לא היה רע בדרך כלל, אבל כשמישהו אפילו חשב לגעת בווקי שלו הוא היה הדבר השני הכי מסוכן בלהקה [אולי חוץ מיונגוון שיכור].
"א-אופה..." טאמין פלט.
היצ'ול התרומם, בוהה בטאמין בהבעה לא מובנת. הוא לא קרא לו הרגע אופה, נכון?
...
טאמין, ככל הנראה, אפילו לא שם לב לטעות, כי הוא המשיך לגנוח ולהתנשם, אפילו שהיצ'ול כבר לא נגע בו. היצ'ול צחק לעצמו, והחליט שזה הזמן לשלב ב' של התוכנית. הוא משך את רגליו של טאמין לכיוונו, בעודו מוריד את תחתוניו בתנועה חלקה. הוא חייך ורכן על ברכיו. "תקשיב לי טוב עכשיו, טאמין, בסדר? אני צריך שתרים את הרגליים למעלה ותפסק אותן, בסדר? תחשוב על זה כמו על תנוחת ריקוד." הוא אמר בשקט, אך לא היה לו ספק שטאמין שמע כל מילה. ואכן, הוא עשה כדבריו. היצ'ול חייך- כעת מבטו היה בקו ישר עם פי הטבעת של הילד, שהיה אדום ואדוק למדיי. הוא ליטף את פנים ירכו של טאמין, גורם לו לצמרמורת קלה, ואז רכן לנשק את פי הטבעת שלו. הוא דחף את לשונו בעדינות, מלקק אותו. הוא יכול היה לשמוע את גניחותיו של טאמין רק במעומעם, אך הוא היה יכול להשבע שהילד המשיך לקרוא לו "אופה". טוב, שיהיה. זה לא כאילו אכפת לו. הוא הרטיב את החור הצר של טאמין, אבל זה לא היה מספיק. בכל זאת, הוא היה בתול. היצ'ול עזב את טאמין, שהביע קולות מחאה, וניגש לחפש את מכנסיו שנשארו אי שם בחדר. הוא חיטט בכיסיו והוציא מהם קונדום [הוא תמיד לקח אחד לפחות, ליתר ביטחון] וקרם ידיים. הוא לא היה בטוח אם זה בסדר להשתמש בזה, אבל זה הדבר הכי טוב שהיה לו. הוא מרח כמות מספקת על ידיו, ואז ניגש למלאכה. הוא דחף אצבע אחת ארוכה אל תוך גופו החמים של טאמין. שריריו של הילד התכווצו מעט מסביב לה, והיצ'ול חייך. "זה בסדר?" הוא שאל.
"כ-כן..." הוא מלמל, אצבעותיו מתחפרות בספה עליה שכב.
היצ'ול נשך את שפתו התחתונה, והכניס את האצבע השנייה. הוא עיסה את טאמין מבפנים, בעודו נוגע באיברו שלו בידו השנייה, ומלביש עליו את הקונדום. "אתה מוכן?" הוא שאל, רוכן לנשק את ברכו של טאמין. ואז, בלי לחכות לתשובה, הוא חדר אליו.
"היונג- אופה- אוני-" נראה היה שמרוב טירוף חושים, טאמין כבר לא ידע איפה הוא או מה הוא עושה. גבו התקמר, ואחת מידיו עלתה לאחוז במשהו, דבר כלשהוא; היצ'ול הרים את ידו לפגוש בזו של טאמין. הוא נתן לילד כמה שניות להירגע, ועצם את עיניו, שומט את ראשו לאחור. הוא היה חם, כל כך... חם, ותמים, ומתוק. בפעם הראשונה בחיים שלו, הוא כמעט הרגיש אשמה על כך שלקח למלאך הקטן את הבתולים. כמעט. הוא אז החל לנוע בתוך גופו הצר של טאמין, באיטיות בהתחלה. הוא משך את ידו ונישק אותה, ואז רכן כל הדרך אל שפתיו של טאמין, בעודו מחפש את הנקודה הרגישה שלו. היצ'ול היה מיומן בזה, בהחלט, וטאמין כמעט מייד החל לגנוח בטירוף [כלומר, זה מה שהיצ'ול שיער- הוא עדיין נישק אותו, כך שכל צליל שטאמין הפיק הובלע תחת שפתיו]. כשהרגיש שטאמין מתקרב לשיא, הוא הגביר את מהירותו ושיחרר את שפתיו של טאמין, נותן לו לצעוק בעונג. ואז הוא גמר, היישר על חזהו של היצ'ול, ורק אז גופו נרגע מעט. אבל היצ'ול עוד היה בדרך, הוא המשיך לנוע בתוך גופו של הנער- לא, גבר עכשיו. ועם המחשבה הזאת הוא גמר, במלוא הכוח. אכן, עבר יותר מדי זמן מאז שהוא עשה את זה בפעם האחרונה. הוא רכן לנשק את טאמין שוב ואז יצא ממנו, זורק את הקונדום המשומש לפח הקרוב. הוא ידע שהמנקות יתהו על זה, אבל לא באמת היה לו אכפת.
"היונג..." טאמין היה מחוסר נשימה, והוא פשוט שכב שם ברפיון.
"ממ?" היצ'ול חייך אליו, מנקה את חזהו בעזרת מסיר איפור.
"תודה." טאמין חייך, את החיוך שהיה כל-כך טאמין.
אכן, מאז ומתמיד הייתה להיצ'ול משיכה לבנים צעירים ממנו.


A/N:
*אח, פאקינג קים היצ'ול. ♥
*למקרה שתהיתם, אלו היו המוזות שלי בזמן שכתבתי את זה:

^זו ההופעה שהזכרתי בפאנפיק, נו.

^סתם כי טאמין נראה פה כמו פיקו~ XD [ואם אתם לא יודעים מי זה פיקו- יותר טוב לכם. XD]

את. גיי.

זהו.
באמת.
[לול נו כבר קראתי את זה איןלי מה להגיד לך ;_;]

LOL ידעתי שתרצי לרצוח אותי על זה שפירסמתי אותו. XD
ולא, אין לי מושג למה מכל הפאנפיקים ה-טובים- שכתבתי על סופר ג'וניור בחרתי לפרסם דווקא את זה 0.0;

גאד, מעולם לא אהבתי את היצ׳ול כמו עכשיוXDD
that's what i'm talking about~
יחי היאוי3>

פאנפיק ממש מתוקP= טאמין יוצא כזאת בובה*~*

SuperUkeChan כתב:

LOL ידעתי שתרצי לרצוח אותי על זה שפירסמתי אותו. XD
ולא, אין לי מושג למה מכל הפאנפיקים ה-טובים- שכתבתי על סופר ג'וניור בחרתי לפרסם דווקא את זה 0.0;

אני היחידה שחושבת שזה אחלה למקום לפרסם את הפאנפיקיםהסופרארוכיםשלנו בלי לתרגם אותם לאנגלית?T___T

סתומה, זו הייתה הכוונה! :0
למה נראה לך שפתחתי את הפורום הזה, אם לא בשביל שנוכל לפרסם פה את הפאנפיקים שלנו?
[..... אם אי פעם נסיים כבר את פרק 3 של סמנט^&%$#&^%$#@$%^$]

SuperUkeChan כתב:

סתומה, זו הייתה הכוונה! :0
למה נראה לך שפתחתי את הפורום הזה, אם לא בשביל שנוכל לפרסם פה את הפאנפיקים שלנו?
[..... אם אי פעם נסיים כבר את פרק 3 של סמנט^&%$#&^%$#@$%^$]

אני די בטוחה שזה פרק 4 ושסיימנו אותו LAST TIME שכתבנו. ;;
ואם לא אז בטח נשארה לנו סצינה אחת שאנחנו ממש סולדות ממנה משום מה לךחכשדכךףלדשגכ

פרק 4? את בטוחה? אני זכרתי פרק 3. XD
וזו לא יכולה להיות סצנה שאנחנו סולדות ממנה, אם אני לא טועה נשאר לנו רק הג'יימו XD

אבלללללללללללללללל אנחנו מזבלות לי את השרשור אז די. >: