Hallyu Wave

{[ לא שמת לב שזה קורה כבר עכשיו?XDDD ולולוז ענקXD
איפה קראת את זה?0-0]}

{{-שיעול- אניווי אני מניחה שטיים סקיפ יתאים עכשיו?>___>
כיכי ברצינות אין כבר מה להגיב וסתם לכתוב סצינות הליכה זה מטומטם.
בואו נסכים על זה: הבנות הלכו לדירה שלהן, הבנים לשלהם. טוב? טוב.
יופי.


אני עדיין עם ורייטר בלוק (-SOBBING FOREVER-) אז אני אבקש מכם לכתוב שהם פשוט הגיעו לדירות.
אני.פשוט.לא.מסוגלת.
נקווה שזה יעבור כשאני אקום ;;

בגלל דרישה פופולרית הטיים סקיפ הוא ליום המחרת!!!
AS IN נגמר יום החופש, נעמיד פנים שהיה להם ערב מגבש(לא) בו הם ניסו לא לאכול זבל(ולא הצליחו אבל הסכימו לא לספר על כך להאסופ). חוזרים ללוח הזמנים שאמרתי שאני אשנה אבל שימות העולם, אני לא מצליחה לחשוב על משהו טוב יותר; ו, אה, הקטע עם הוורייטר בלוק עוד בתוקף אז פשוט שמישהו יכתוב שהם מגיעים(כולם ביחדדדדד) לאימון/שיעור/וואטאבר-הריקוד שלהם(אחרי הכושר כי, אה, כן). טוב? טוב. ;;}}

[וווווווו~ *קטע לא קשור*]

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, אך פארק מין סאה כבר סיים שעה שלישית של הקלטה. אחרי הכל- הכל צריך להיות מושלם, ומוכן. הכל. לקראת החזרה הגדולה שלו לראש המצעדים. הוא חייך לעצמו כשהוריד את האוזניות מראשו והשעין אותן חזרה על המעמד שלהן.
"הדלטה מוצלחת, מין סאה שי" איש הסאונד אמר, קד מעט כשדיבר. כולם כבר ידעו לתת לו את הכבוד המתאים לו שם הוא חייך. "כן, עבודה טובה". הוא חייך חיוך שחשף שורות של שיניים לבנות והנהן כשפנה לצאת משם, חוטף בקבוק מים חדש לגמרי בדרך החוצה ולוגם ממנו בשעה שפנה משם לחדר החזרות. אחרי הכל, הייתה כוריאוגרפיה לעבוד עליה, והמפיקים היו נחושים שהיא תהיה מדהימה במיוחד הפעם.
כן, הוא חשב לעצמו בביטחון, כדאי שכל הלהקות האחרות שם בחוץ ישקשקו, כי הוא הולך לחזור ובגדול.

{{סוףסוף מין-סא~אז מה אם לקח לנו.......... +-שבועיים, זה היה שווה את ההמתנה XD
אני חושבת שעבר לי הבלוק(כי הצלחתי להגיב ברולפליי אחר בצורה די נורמלית. בערך) אבל עדיין לא חזרתי למצב רגיל עד הסוף ;_; אזאז. כן. מישהו אחר עדיין אחראי על להביא אותם לחדר חזרות, כי אינלי כוח למונצ'ול(סתםסתם אני אוהבת מונצ'ול) ובאלי להשקיע במאריסה ); }}


מאריסה הרימה את הרגל שלה, מנסה ליישר אותה על יד הראש שלה כדי למתוח את כל השרירים שלה ולחמם אותם לפני תחילת האימון. בפעם האחרונה שנתפסו לה השרירים היא סבלה במשך שלושה ימים, ומאז היא נשבעה לעצמה שהיא לא תתן לזה לקרות שוב. היא הורידה את הרגל שלה חזרה אל הרצפה ומתחה את ידייה מאחורי גבה, מחייכת לעצמה במראה שכסתה את כל הקיר לפני ששיחררה את אחיזתה והתחילה לסובב מעט את ידייה על מנת לשחרר את כתפיה שהיו נוקשות מהשינה. כשהחליטה שסיימה את החימום, היא התקרבה אל המראה וסדרה את השיער שלה; גם אם היא עומדת להתחיל לרקוד עכשיו, זה לא אומר שהיא לא יכולה להיראות במיטבה.

{{ שגכןפשהכןהדפמכפפ אור אני ארביץ לך! T_T מה זה הם ניסו לא לאכול זבל ולא הצליחו?! בשביל מה הביאו להם את שיאנג ללהקה אם לא בשביל שהוא יבשל להם אוכל טוב ולא יזמינו פיצה כל לילה? T__________T ועוד אני אמרתייייייייייייי. ;;}}

שיאנג התעורר בשעה מוקדמת מאוד, לא מסיבה מסויימת. הוא מעולם לא ישן עד שעות צהריים מאוחרות, הוא פשוט חשב שיש דברים יותר חשובים לעשות מאשר לישון. לכן, מבלי להעיר את שאר חברי הדירה, החל לסדר את המקום שנראה כמו דיר חזירים. הוא תהה האם הם בכלל ניקו את הדירה מאז שנכנסו אליה, ויצא מנקודת הנחה שלא. הוא לא הבין את זה- איך אפשר לא לדאוג למקום בו אתה חי? אם כבר קיבלת דירה כל כך יפה, אתה צריך לנקות אותה ולדאוג שתהיה ראויה למחיה.
הוא בדיוק תהה לעצמו האם לעלות לדירה של הבנות ולנקות גם שם, כשנשמע צלצול מרעיש. הוא הביט מסביבו בנסיון להבין מה זה היה, הולך בחזרה לחדרו. הפלאפון של מונצ'ול (אם כי הצלצול ממש לא התאים לאופי שלו, הוא היה די בטוח שמישהו החליף אותו). זה היה השעון המעורר, לכן שיאנג הניח לו להמשיך לצלצל והלך למטבח להכין אוכל. כעבור חמש דקות אף אחד מחבריו ללהקה עדיין לא התעורר, והוא תהה האם הוא אמור לדאוג. הוא ידע שלמונצ'ול בדרך כלל קשה לקום בבוקר, אך הוא ציפה שכל השאר יהיו פחות גרועים... לא? נשמע צלצול שני, אבל שיאנג התעלם ממנו. הוא העדיף לסיים לבשל את ארוחת הבוקר (לא משהו יותר מדי מסובך- אורז מטוגן עם ירקות. משהו שיעורר אותם ויתן להם אנרגיות טובות לקראת המשך היום) והניח שהשאר יתעוררו בעצמם. רק לאחר הצלצול השלישי הוא החליט שנמאס לו והלך לחדרו. "גהגה..." הוא תקע את אצבעו הארוכה בכתפו של מונצ'ול. לא עזר. הוא ניער אותו. "גהגה, צריך לקום. יש לנו חזרה עוד מעט." מונצ'ול היה כמו מת. הוא נאנח ועבר להעיר את שאר חברי הלהקה.

{{... אניאוהבתשיאנג.;;}}

ג'אקיונג היה ער עוד לפני ששיאנג בא להעיר אותו. למען האמת, הוא לא ישן כלל כל הלילה. גם ככה השינה שלו הייתה רעועה, והלילה הוא לא הצליח להתנער מרגשות האשמה על מה שעשה בפארק. הוא ידע שמונצ'ול חושב שזו הייתה רק תאונה, ובאמת לא הייתה לו סיבה להרגיש כל כך נורא עם עצמו, אבל הוא פחד שאולי הרס ברגע ההוא את כל הסיכויים שאי פעם היו לו (לא שבאמת היו לו סיכויים) עם מונצ'ול. כלומר, זה היה חסר סיכוי מלכתחילה- הפרש הגילאים ביניהם היה גדול מדי ומונצ'ול היה ההיונגנים שלו. חוץ מזה, מי באמת ישים לב לילד בן 15? וגם, הוא לא ידע אם מונצ'ול סטרייט או לא. למען האמת, הוא לא ידע אם הוא בעצמו הומו או לא. הוא מעולם לא חשב ברצינות על העניין הזה, מעולם לא הייתה לו חברה ובטח שלא חבר. אבל הוא היה בטוח שמישהו סטרייט לא היה מרגיש כלפי מונצ'ול את מה שהוא מרגיש כלפיו. או שכן?
כששיאנג נכנס לחדרו, הוא כבר ישב וחייך בעייפות, כאילו הרגע התעורר. "תעיר את השאר, אני אלך להעיר את הבנות." הוא אמר בשקט וקפץ ממיטתו, לובש במהירות את בגדי האימונים שלו (טרנינג וסווצ'רט שגדול עליו בכמה מידות ונעלי ספורט) ויצא מהדירה לכיוון הקומה שמעליהם.

{אומג הטיזר החד של f(x) עכחידלחכילדךחכעלדשיכחיחשגכעלדזיכעלחדיעלחדיכעשעכידלשיכןרריעצתחעדיזלח *בוכה דמעות של אושר*}

יון כבר הייתה ערה כמה זמן, גולשת באינטרנט במחשב הנייד שלה ושותה שוקו חם. היא תהתה אם להעיר את שתי הבנות, אבל החליטה שלפני שהיא בכלל תעז להעיר את לונה היא צריכה להכין לה קפה, ושולנה יכולה להעיר את הפסיכית השנייה, תודה רבה. לכן באנחה היא קמה לעבר המטבח, והחלה להכין קפה בכמויות מסחריות. היא החליטה גם לבשל, חביתה פשוטה, לא היה לה כוח להכין ארוחה גדולה.

{{זה היה באחד בלילההההההההההההההה הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה כמה צעדים ייקחו לי כדי להגיע למיטה ואיך אני יכולה לצמצם את מספרם

ומה זה ההתעלמות הכללית מהעובדה שציינתי שהם אמורים כבר להגיע לחזרות? פפפפפ. ;; התכוונתי לדלג על כל עניין הבוקר אבל לחגכלשחדכלךח ניחא. נזרום. אוקיי. ;_;}}


מונצ'ול התיישב במיטה ומצמץ כמה פעמים, משפשף את עיניו כשהוא עדיין לא הצליח לפקס את מבטו. הוא פיהק והסתכל לעבר דונגשו שעוד היה ישן. הוא שמע כמה שעונים(פלאפונים, הוא תיקן את עצמו) מצלצלים על כך שהגיעה השעה לקום אבל לא הצליח לגרום לעצמו לקום עד ששיאנג התחיל לתקוע בו אצבעות. הוא לא הצליח לישון טוב בכלל, כל הזמן חושב על ג'אקיונג והנשיקה. זו לא הייתה הנשיקה הראשונה שלו, והוא היה שמח על כך, אבל הוא לא ידע אם זו היה הנשיקה הראשונה של ג'אקיונג- ואם כן, לא היו לי מילים להסביר כמה הוא מצטער. הוא ניער את ראשו, מנסה להיפטר מהמחשבות, לפני שקם מהמיטה. "יא, דונגשו. קום" הוא צעק לפני שיצא מהחדר, לא טורח להחליף את בגדיו מאלו שישן איתם.

[לולולול לגמרי שווה את ההמתנה P:]


"אה....? הא, כן" דונגשו מלמל כשהתיישב במיטה, מעביר יד בשערו הפרוע וממצמץ מעט. תראו מה זה...יום אחד של חופש וכל הקטע הזה של לקום לפני השמש נהרס. מפתיעכמה קל היה להרוס את זה. הוא קפץ מהמיטה, גורר גפייה שהייתה זרוקה על השידה תוך כדי ולובש אותה לגופו בזמן שיצא אל הסלון. שם, הוא מצא את עצמו נעצר לרגע, ועיניו הצתמצמו במבט חשדני לפני שהבין מה הציק לו. מה לא היה שם קודם.
"מי הכין אוכל?"

"אם הוא לא מסתדר מעצמו, זה חסר תועלת לנסות לסדר אותו אחרי כל פעם" מין סאה נכנס פנימה לחדר הריקוד. היה נדמה לו שהמקום אמור היה להיות ריק בשעה הזאת, הוא לא ממש רצה שיפריעו לו לעבוד (לא רצה זו מילה עדינה. הוא שנא שמפריעים לו לעבוד). אבל כשראה שההפרעה לשטח ולזמן שלו הייתה בסך הכל ה...אמ...טוב הוא לא באמת זכר איך קראו לה. הוא נרגע. היא הרי כבר הייתה רקדנית שלו בעבר, ולא אחת מאותם ספק-טרייניז-ספק-מעריצים שהגיעו לשם לפעמים. הוא תמיד היה מהמר עם עצמו על כמות הזמן שייקח לעוף משם כלעומת שבאו- בדרך כלל הוא גם צדק.
"טוב לראות אותך שוב" הוא אמר אחרי רגע, מחייך חיוך שיכל להמיס לבבות. "את רוקדת איתי שוב?"

"כמעט." הוא מלמל. "בדיוק הלכתי להעיר את השניים האחרים." הוא אמר והלך לעשות זאת בעודו זורק אחורה "ג'אקיונג מעיר את הבנות."ו

שנייה לפני שנכנס לחדרה של לנה ג'אקיונג לקח כוס קפה ענקית מהמטבח. "בוקר טוב נונה~~~~" הוא קרא, קופץ על מיטתה וכמובן נזהר לא לשפוך את הקפה.

לנה נעצה את מבט המוות שלה בג'אקיונג, חטפה את כוס הקפה מידו והחלה לשתות.
"בוקר..." ענתה בעייפות והניחה את כוס הקפה הריק על השידה.
היא קמה ממיטתה והתהלכה לסלון הדירה רק כדי לקבל שוב עצבים מלראות את פרצופה של הא אים בבוקר- הבחורה הזאת פשוט מפחידה אותה למוות.

ג'אקיונג קיפצץ בחזרה לסלון. "שתיתן? אכלתן? יופי~ בואו נלך~ לפני שהאסופנים יהרוג מישהו..." הוא הוסיף בלחש, עדיין מחייך, ומיהר לצאת מהדירה בלי לטרוח להביט לאחור אם הן באות אחריו.

{{כן, אני אצל שיר. ג'אקיונג לא סתם מגיב ברנדומאליות מהכינוי הזה. הא! B|}}

מאריסה לא יכלה להסתיר את ההתרגשות שלה- "אלבום חדש? אני בטוחה שתזכה בהמון פרסים כמו עם האלבום הקודם!" היא כמעט צווחה, רק כמעט. היא לא הייתה מעריצה כל כך גדולה של מין-סא בהתחלה, אבל ברגע שהתחילה לבלות איתו יותר ויותר זמן באימונים הפכה מעריצה יותר ויותר גדולה שלו, והייתה יותר ממאושרת מהעובדה שהיא מכירה אותו. "באמת?" היא שאלה כשהוא אמר שהוא זוכר אותה לטובה. היא ידעה שהיא הייתה הרקדנית הכי טובה שהייתה לו אי פעם, אבל תמיד נחמד כשאומרים לה את זה.



{{אוי מאריסה, את דמות כלכך כיפית ;; -צריכה להפוך אותה לשחצנית יותר-
למה היא לא יכולה לקרוא למין-סא אופההההההה -מתחרטת קצת שעשתה אותה מבוגרת- לול}}

[לוללל כפרעלייה. *אוהבת אותה ואת מין סאה*]


"נראה לך שאני אשקר?" הוא שאל, מחייך שוב. התשובה כמובן הייתה כן. מין סאה היה שקרן כל כך טוב, שאף אחד לא יכל להצביע על כך שהתדמית האבירית הזאת היא שקר אחד גדול. אבל מה זה חשוב, זה עבד לו- וזה גם ימשיך לעבוד לו, כמובן. ומי שיגיד עליו משהו רע בהחלט עלול להיפגע בידי עדרי המעריצות והמעריצים שלו.
"לא, לא, ברור שאני לא משקר" הוא ענה לעצמו אחרי רגע. הוא ניגש לצד החדר, פושט את הג'קט ונותר עם חולצה שחורה צמודה ללא שרוולים הוא ניער את ראשו ומתח את צווארו מעט, פולט אנחה קלה.