צ'ולקיונג - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

ג'אקיונג הנהן. "אוקי, היונגנים~" הוא חזר לאכול את הגלידה, שוב באיטיות מוגזמת.

*טייםסקיפ*

"מה זאת אומרת אני צריך לקנות לך מתנה?" מונצ'ול הרים גבה באי הבנה, "ביום הלבן בנים אומרים לתת לבנות מתנות, ועד כמה שידוע לי אתה לא בת."

ג'אקיונג משך בכתפיו. "אתה חשבת שאני בת כשרק נפגשנו, זה מספיק קרוב."

"זה לא כאילו הבאת לי משהו בוולנטיינ'ס, אני לא חייב לך כלום, ג'אקיונג." הוא משך בכתפיו כשהוא נעצר באור אדום. הייתה לא הרגשה שהוא לא היה צריך להתנדב להסיע את ג'אקיונג לבית הספר באותו יום.

"אני כן הבאתי לך! אני הבאתי לך קופסא של שוקולדים בצורת לבבות, אתה לא זוכר? אבל אמרת שאתה שונא שוקולד, אז אכלתי אותם בשבילך. אבל אני הבאתי לך אותם!" ג'אקיונג חייך חיוך עצום, קופץ מעט בכיסאו, אלמלא החגורה שהחזיקה אותו.

"זה לא נחשב, ג'אקיונג. אתה לא בחורה, אנחנו אפילו לא יוצאים- אני לא קונה לך כלום, אני ממילא מבזבז עליך יותר כסף מאשר על כל שאר הקבוצה ביחד." מונצ'ול אמר, דואג לשמור את מבטו על הכביש למרות שמזווית העין שלו הוא יכל לראות את ג'אקיונג מקפץ בכסאו רק מהמחשבה על מתנה ממנו.

"אבל היונגנים~ אתה לא אוהב אותי?"

"אתה לא בחורה ואנחנו לא יוצאים," מונצ'ול חזר על עצמו

ג'אקיונג נאנח בדרמטיות. "אנחנו התנשקנו, היונגנים. זה כמעט נחשב."

מונצ'ול נרתע, כמעט מסובב את ההגה לגמרי וסוטה מהמסלול- אבל רק כמעט. "מה--" הוא מלמל. הם לא דיברו על זה מאז הנשיקה, ומונצ'ול חשב שזו הבטחה שקטה של שניהם להעמיד פנים שזה לא קרה מעולם. אבל כנראה שלא. "זה לא נחשב, ג'אקיונג" הוא אמר, והוא ידע שהוא מתחיל להסמיק.

"אתה מסמיק. ואתה תמיד מסמיק ליד בנות. מה שאומר שזה נחשב!"

"ג'אקיונג, אם תמשיך אני לא אבוא לאסוף אותך היום ותצטרך להישאר בבית הספר עד סוף יום הלימודים-" מונצ'ול איים, יודע עד כמה חשוב לג'אקיונג לא להפסיד אימונים, בעיקר לא ריקוד

"אתה לא תעשה את זה, האסופ יכעס עליך אם לא תיקח אותי לחזרות! אתה יודע שאין לי דרך אחרת להגיע..." הוא אמר בביטחון מושלם שזה באמת ככה. אבל הוא לא לגמרי היה בטוח, למען האמת.

"אני אגיד לו שהייתי עסוק מידי בחזזרות ולא שמתי לב לזמן," מונצ'ול משך את כתפיו בנונשאלנטיות, "הוא יאמין לזה- הוא ישמח מזה, אפילו"

"אתה לא תעשה את זה.. נכון?"

"אתה החלטת שאתה הבחורה במערכת היחסים שלנו, אז אין לי סיבה להיות נקמני, נכון?" מונצ'ול אמר, צוחק, "אתה עדיין לא מקבל שום מתנה היום"

"אבל היונגנים~ אני רוצה מתנה~ ואתה אוהב אותי~~~"

"יא, אני בטוח שחברים שלך בביתספר יקנו לך מתנות," מונצ'ל אמר, בדיוק מחנה ליד בית הספר של ג'אקיונג, "תשמור אתה אנרגיות האלו כדי להציק להם"

ג'אקיונג מצמץ, בוהה בו. "למה שהם יקנו לי דברים?"

{{לג'אקיונג אין חברים בבצפר יש לו רק חברותתתתתתתת}}

{{כן נו אבל מונצ'ול בטוח שהוא פופולרי עם ההתנהגות הזו שלו |:}}

"כי תציק להם" מונצ'ול אמר כאילו זה ברור מאליו

ג'אקיונג גלגל את עיניו. "אני לא מציק לחברים שלי... חוץ מזה, כל החברים שלי הן בנות. הן לא יכולות להביא לי שום דבר היום~"