צ'ולקיונג - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

"קניתי לך גלידה, ג'אקיונג. פשוט תאכל אותה בשקט" מונצ'ול פרע את השיער של הצעיר ונשען אחורה בכיסא.

ג'אקיונג הנהן וחייך, אוכל את הגלידה באיטיות מוגזמת.

{{לא חשבנו על זה לעומק... מה אחרי הגלידה?}}

(לא חשבנו על זה, נקודה. אנחנו די מחפפות
זה דורש סשן סמסים או משהו כדי לדון בעתידם)

לול כן אה

"נה ג'אקיונג, זה ימס אם תאכל כל כך לאט" מונצ'ול הסתכל על הגלידה שהמשיכה לנטוף.

ג'אקיונג משך בכתפיו. "אבל ככה זה הכי כיף~" ואז הוא חשב לעוד רגע. "אולי תאכל גם אתה? ואז זה יהיה יותר מהר."

מונצ'ול זז אחורנית באינסטינקט. "לא" הוא אמר מהר, "אני באמת לא אוהב מתוק, אוקיי?"

"אבל היונגנים~ כולם אומרים לי שאני מתוק~" ג'אקיונג מצמץ בעיניו בחצי חיוך. "אתה לא אוהב אותי?"

(אוו ;__; אני אוהבת אותך ג'אקיונג ;; אתה מותק אתה)

"אני לא צריך לאכול אותך, נכון?" מונצ'ול ציין, מתחמק באלגנטיות מלענות על השאלה

(גם אני אוהבת אותו ;; אפילו שהוא כזה ילדה טיפשה ♥)

ג'אקיונג פלט צחקוק קטן. "אני מעדיף שלא." הוא חייך חיוך עצום, טיפות של גלידה זולגות מזוויות פיו. "אבל אם אי פעם נהיה על אי בודד וזה יהיה אתה או אני, אני מרשה לך לאכול אותי~"

"אתה לא תשרוד ממילא, לא תהיה שם גלידה" מונצ'ול אמר, צוחק ונשען קדימה שוב עם מפית בידו, מנגב את האף של ג'אקיונג. "צריך ללמד אותך לאכול"

ג'אקיונג נאנח. "אני מניח... אני לא מבין מה אנשים מוצאים באוכל. תביא לי גלידה ושוקולד ואני יכול לשרוד ימים שלמים בלי שום דבר אחר, בלי שינה ובלי כלום~" הוא חייך חיוך מתוק כאשר מונצ'ול התקרב אליו, נושף על ידו. נשימתו הייתה קרה בגלל הגלידה, והוא צחקק כשמונצ'ול נרתע קלות.

"יא!" מונצ'ול הזיז את ידו לאחור, מעקם את אפו. "זה כי אתה נער מתבגר, חכה עשר שנים ונראה אותך אז"



(אומייגוד הם מנהלים שיחה עטר ;;)

ג'אקיונג גלגל את עיניו. "זה שאתה כזה זקן לא הופך אותי לילד..." הוא מלמל. "אני לעולם לא אפסיק לאהוב גלידה ושוקולד~ גם כשאהיה בן מאה ומקומט ומכוער~ כמוך~"

(הרסת :D)


מונצ'ול צקצק בלשונו לפני שדחף את הגלידה לפניו של ג'אקיונג, לא חזק מספיק כדי להרוס אותה לגמרי אבל היא די אבדה מצורתה. "למי קראת זקן מכוער, הא?"

"יאא, היונגניםםםם!" ג'אקיונג התנער, בוהה בגלידה שלו בעצב. "למה עשית את זה~"

מונצ'ול משך בכתפיו. "ממילא אני שילמתי על זה" הוא דחף את המפיות קרוב יותר לג'אקיונג.

"אבל הגלידה~~" הוא ייבב.

"ג'אקיונג, נשארה לך יותר גלידה ממה שהאדם הממוצע אוכל בשנה" מונצ'ול גלגל את עיניו על הדרמטיות.

"אתה לא נחשב ממוצע, היונגנים. אתה לא אוכל גלידה." ג'אקיונג גלגל את עיניו. "זה לא היה יפה מצידך~ תראה, עכשיו כל הפנים שלי מלוכלכות~" הוא התקרב למונצ'ול עד כדי כך שלחיהם היו כמעט דבוקות אחת לשניה.

"אה, ג'אקיונג-" מונצ'ול דחף את הצעיר ממנו והתחיל לנגב את הלחי שלו עם ידיו עד שהוא הבין שזה לא יעבוד ככה. "זה מגעיל, ג'אקיונג." הוא אמר והסתכל על ידו שהייתה מוכתמת כעת ברוטב שוקולד וקצפת.

ג'אקיונג גיחך ברוע ולפני שמונצ'ול יכול היה להגיב, הוא משך את ידו המלוכלכת לפיו וליקק את אצבעותיו באיטיות, כמו כלבלב שמצא אוכל טעים במיוחד.

(לא יודעת מתי פעם אחרונה ראית כלבים אוכלים, אבל הם לא אוכלים לאט)

"איכס, ג'אקיונג!" מונצ'ול משך את ידו ממנו, "זה כזה מגעיל ולא סניטרי, אלוהים ישמור אתה מלא בגלידה בעצמך למה שתעשה את זה" הוא המשיך להתלונן, לוקח את כל המפיות שנשארו ומנקה את ידיו איתן.

{{IDK אין לי כלב לא ראיתי כלבים אוכלים XD}}

ג'אקיונג צחק. "אבל היונגנים~ אתה כל כך טעים~~"

"פשוט... תסיים את הגלידה שלך. ואז ננקה אותך." מונצ'ול מלמל בתבוסה