צ'ולקיונג - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

ג'אקיונג משך בכתפיו. "זה לא אשמתי שאני לא יודע מתמטיקה." הוא הרים אל האסופ זוג עיניים עגולות. למען האמת, זה לא כאילו הוא באמת טרח לנסות להבין את המקצוע, אבל לא היה טעם לציין את זה. "אני מצטער, האסופ-נים. אתה יודע שאני אתאמץ יותר להבא." הוא חייך את החיוך הכי מתוק שלו.

"יש לך מזל שהמורה הסכים לתת לך לנסות שוב, אחרת היית עף כבר עכשיו." האסופ לא טרח להנמיך את הקול שלו, למרות שעכשיו ג'אקיונג היה יותר קרוב אליו.

מונצ'ול רץ מהחדר שלהם ואל הסלון הקטן כששמע את האסופ, נעצר כמה צעדים לפניהם. "מי עף? למה לעוף?" הוא שאל בחשש. אחרי המקרה עם ג'ינקי נראה היה שאף אחד לא בטוח מלעוף מהקבוצה.

"ג'אקיונג, אם הוא לא יעבור את הבחינה הקרובה שלו." האסופ ענה בלי הרבה מחשבה לפני שהסתכל על מונצ'ול לכמה רדעים. "למה אתה לא בחזרות?"

"אני.. אה. חיכיתי לג'אקיונג" הוא מלמל כתשובה, אבל נראה היה שזה לא עניין את האסופ.

"יא, אתה אמור להיות חכם, נכון?" האסופ שאל וכמעט לא חיכה לתשובה ממונצ'ול, מסתפק בכך שהוא הניד את ראשו לחיוב. "תעזור לו לעבור את הבחינה או שהוא יעוף על מצפונך" הוא אמר ומיד בדק את השעון שלו, משחרר אנחה עצבנית כשראה מה השעה. "אני חייב ללכת. אתם, לכו לחזרות עכשיו, ואם אני אשמע מחברי הקבוצה האחרים שלא למדתם כשחזרתם מהן..." הוא השאיר את האיום לא גמור ויצא מהדיר במהירות, אפילו לא מחכה לתגובה מהם.



{{ניסיתי לקדם את זה קצת XD סליח אם יצא פייל}}

ג'אקיונג בהה המונצ'ול במשיכת.כתפיים. "אני מקווה שיש לך הרבה סבלנות, היונגנים. המורים שלי אומרים שאני תלמיד קשה." הוא חייך חיוך תמים לכאורה.

{{טיימסקיפ לאחרי החזרות?}}

{{כשהם עם כולם בדירה או שאיכשהו נרחיק משם את השאר? ם:}}

{{זה משנה? זה יכול להיות גם יום אחר לול זה לא באמת עקרוני... איך שיותר נוח לך.}}

{{סליח שלוקח הרבה זמן להגיב, יש לי רייטר בלוקס בגודל החיים OTL}}

מונצ'ול היה עייף מהחזרות והאימונים, וכל מה שהוא רצה לעשות היה להתקלח ולישון. אבל הוא היה חייב ללמד את ג'אקיונג, דבר שהיה קשה יותר ממה שהוא חשב- ג'אקיונג בקושי לומד כשהוא בבית הספר ועם פחות מחצי מהסחות הדעת שיש לו כאן, ועכשיו הוא גם עייף אפילו יותר בגלל האימון. "ג'אקיונג, אתה יכול לפחות לנסות להתרכז?" הוא נאנח. "תפתור את התרגילים האלו ונלך לישון, אוקיי?"

ג'אקיונג מצמץ ופיהק. "היונגנים~ אני יכול לפחות להתקלח קודם? אני מבטיח שאחרי המקלחת אני אהיה מרוכז! באמת!" הוא הרים אל מונצ'ול זוג עיניים מתחננות.

מונצ'ול נאנח אבל הנהן בכל זאת. "טוב, אבל אתה חייב לפתור את התרגילים האלו אחר כך, אוקיי?" הוא שאל למרותש הייתה לו הרגשה שג'אקיונג יגיד כל מה שהוא רוצה, כל עוד זה אומר שהוא יזכה להתקלח עכשיו.


{{רייטר בלוקים.... מתים לאט....
לא מספיק מהר |:
אני משתדלת ממש ;;}}

ג'אקיונג הנהן בהתלהבות וחייך. "אני מבטיח!" הוא קרא ורץ לכיוון המקלחת.

{{אז... טיימסקיפ קטן לאחרי המקלחת?}}

{{טייםסקיפ לאחר המקלחתתתתתתת~
רק, אה. להניח שג'אקיונג הצליח להתרכז וללמוד? או שלא? ם:


אינלי כוח לשלוח סמס סליח XD }}

{{סיר להניח שלא, זה ג'אקיונג יכולות הריכוז שלו בכל דבר שהוא לא ריקוד, אנימה, פאנפיקים או מונצ'ול שואפת לאפס. XD אבל הוא מנסה ממש!}}

"ג'אקיונג, אמרת שתהיה מרוכז אחרי המקלחת." מונצ'ול נאנח בפעם המיליון לאותו הלילה. "הבטחת." הוא הוסיף, דוחף את המחברת מולפניו של ג'אקיונג שוב. "תפתור את זה"

ג'אקיונג פיהק והרים זוג עיניים חצי עצומות אל מונצ'ול. "אני לא מבין את זה. אני פשוט לא יודע לפתור את זה! ואני עייף... אולי נלך לישון ונמשיך מחר?"

"אתה לא יכול להשתמש בתירוצים כל הזמן, ג'אקיונג. מחר אתה שוב תרצה להתקלח אחרי האימון, ואז שוב תרצה ללכת לישון כי לא תוכל להתרכז- ואנחנו לא נתקדם עם זה." מונצ'ול נאנח בפעם המיליון, "מה אתה לא מבין? אני אסביר לך שוב." הוא הוסיף עם חיוך, מקווה שזה יעודד את ג'אקיונג לפחות לנסות

ג'אקיונג נאנח. "אני לא מבין בכלל מאיפה מתחילים. יש לי משוואה, בסדר. מה אני אמור לעשות איתה?"

{{אני לא זוכרת כלום במתמטיקה, אז... פשוט... תעמידי פנים.}}

{{WRITERBLOCK IS GONE FINALLYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY

מצטערת שלקח נצח להגיב כאן עטר ;___;
ILU המון T___T

אני מרשה לעצמי לטייםסקפ אותם מעט לאחרי הסבר אומשהו |: }}


מונצ'ול חשב שיש לו עוד זמן עד שהוא ירגיש גאווה כזו גדולה כשהוא רואה מישהו פותר תרגיל במתמטיקה, כמו לדוגמא כשאחד הילדים שלו יפתור משוואה קשה של כיתה ט' כשהוא בכיתה ג', אבל הוא היה בטוח שמה שהוא מרגיש עכשיו זו אותה ההרגשה. גם אם ג'אקיונג רק פתר את אחד התרגילים היותר קלים שהוא ראה בחייו, וגם אם לקח לו שעה להסביר לו את זה.
הוא לפחות הצליח, סוף סוף!
מונצ'ול הרשה לעצמו להישען אחורנית על הספה ולשחרר אנחה מרוצה. "רואה, הצלחת בסוף. רק היית צריך לנסות." שוב, ושוב, ושוב, ואז אולי עוד פעם.

ג'אקיונג כבר היה מותש מהחשיבה המאומצת, אך בכל זאת חיוך.עצום היה מרוח על פניו. "זה אומר שתקנה לי גלידה עכשיו?"

"אתה צריך ללכת לישון." מונצ'ול נעמד והושיט את ידו לשני כדי לעזור לו לקום גם. "יש לך בית ספר מחר, ואני גם רוצה לישון. אתה תקבל גלידה כשתעבור את המבחן." הוא הוסיף כדי שלג'אקיונג לא תהיה סיבה להתכווח על עניין הגלידה. "אם תעבור את המבחן"

ג'אקיונג עיקם את אפו. "אני לא רוצה ללכת לישון."

"אבל אני כן." מונצ'ול משך בכתפיו

ג'אקיונג משך בכתפיו ונעמד, מתמתח. הוא ניגש אל המחשב הנייד שלו ופתח אותו. "לילה טוב, היונגנים~"


{{טוב אז... טיימסקיפ למבחן שלו? לול}}

{{אז, אה, את צריכה לכתוב אותו. כי זה המבחן של קיונג}}

{{לול חא חשבתי על זה}}

ג'אקיונג בהה בדף המבחן הגמור שלו. זו הייתה הפעם הראשונה מזה חודשים שישן למעלה מ7 שעות רצוף- מונצ'ול אפילו הסכים לתת לו לישון איתו במיטה לכבוד המאורע. ואף על פי שרגלו עדיין זזה בעצבנות לכל אורך השעתיים האחרונות, הוא היה מרוכז יותר משהיה אי פעם בחייו. הוא בדק פעם אחרונה את התשובות שלו- היו כמה שאלות שהוא לא היה בטוח שהצליח בדיוק, אבל רובו היה די טוב. לפחות הוא הצליח לענות על הכל. הוא נעמד והגיש את הטופס, מחייך אל המורה בעצבנות. לאחר שווידא שג'אקיונג באמת ענה על הכל, המורה הניד בראשו ושחרר אותו. "היונגנים~" בשנייה שיצא מהכיתה הוא התקשר אל מונצ'ול. "סיימתי!!! תוכל לבוא לקחת אותי?"

{{התגובה הראשונה שלי כשקראתי את זה: "מונצ'ול נתן לו לישון איתו? O________ם" כי IDK זה קצת OOC מצידו בהתחשב בכך שהוא לא רגיל לאנשים OTL אבל זה קיונג אז הוא כנראה הצליח לשכנע אותו לול}}

מונצ'ול ענה לטלפון שלו ברגע שהוא התחיל לצלצל. הוא היה דרוך ומוכן לשיחה מהרגע שג'אקיונג סימס לו שהוא נכנס למבחן. "איך היה?" היה הדבר הראשון שאמר, מתחיל כבר ללכת לכיוון הדלת. הוא קיווה לנצל את השעות המועטות שלו עד שג'אקיונג יתקשר לשינה שהוא החסיר בלילה(המיטה באמת לא הייתה גדולה מספיק לשני אנשים), אבל הוא היה לחוץ מידי בעניין ג'אקיונג והמבחן מכדי לעשות משהו שהוא לא בהייה אינטסיבית בשעון של הפלאפון שלו.

{{נו כי קיונג תמיד טוען שהוא ישן יותר טוב כשהוא ישן עם עוד מישהו וזה אמור להיות האינטרס של צ'ול שהוא ישן טוב לפני המבחן~}}

"טוב~ לפחות אני חושב שטוב." ס'אקיונג טמר במבוכה, הולך לשבת מחוץ לבית הספר. "הצלחתי לענות על הכל, אני מקווה שגם עניתי נכון. אני חושב שאני אקבל לפחות 70, בתקווה ליותר!"