צ'ולקיונג - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

{{נו אמרתי שקיונג בטח הצליח לשכנע אותו איכשהו}}

"זה נהדר," מונצ'ול אמר, מקווה שג'אקיונג לא יכל לשמוע את ההקלה בקול שלו. למרות שמונצ'ול עזר לו ללמוד על ערב הוא עדיין לא היה בטוח שג'אקיונג יוכל לעבור את המבחן הזה. "אני, אה. אני נכנס לאוטו. אני לא יכול לנהוג ולדבר." מונצ'ול מלמל ופתח את הדלת של המכונית. "אני אגיע עוד כמה דקות, אוקיי?"

{{מצידי אז יכולה לטייםסקפ למתי שצ'ול יגיע לקיונג}}

ג'אקיונג ניתק את השיחה וחיכה, מזמם שיר כלשהוא של סופר ג'וניור.
-טיימסקיפ-
"היונגנים~~~" ג'אקיונג קפץ מהגדר עליה ישב בשנייה בה ראה את מכוניתו של מונצ'ול.

מונצ'ול זרק חיוך לכיוונו של ג'אקיונג, מנסה לדחוק לפינה חשוכה בראשו את המחשבה על כך שהוא כבר ממש התרגל לקופצניות שלו. "מתי תקבל את התוצאות של המבחן?" הוא שאל ברגע שג'אקיונג נכנס למכונית.

ג'אקיונג משך בכתפיו. "לאדע~ שבוע הבא אני מניח."

{{טיימסקיפ וזה~!}}

ג'אקיונג עמד כבר קרוב לחמש דקות עם הדף בידיים שלו, בוהה בו. גם אחרי ששאל את המורה שלו כמה פעמים אם זה הציון הנכון, הוא היה בטוח שהוא מדמיין. בלב פועם הוא הוציא את הטלפון הנייד שלו, מחייג למונצ'ול. הוא חיכה שני צלצולים עד שמונצ'ול ענה, ובלי הרבה הקדמות הוא קרא בהתרגשות "קיבלתי 75!!! אתה חייב לי גלידה!!!"

"על איזו גלידה אתה מדבר," מונצ'ול מלמל למרות שהוא זכר טוב במה מדובר. "סיימת ללמוד?" הוא החליף נושא במהירות

"הגלידה שהבטחת לי." ג'אקיונג גלגל את עיניו, אף על פי שמונצ'ול לא יכול היה לראות אותו. "וכן, סיימתי~ אז אין לך תירוץ למה לא לבוא לקחת אותי לקנות לי גלידה."

"יש לי כל תירוץ שבעולם," מונצ'ול אמר, לא מציין את העובדה שהוא כבר מחכה לו מחוץ לבית הספר.

"נה, היונגנים~ הבטחת!" ג'אקיונג אסף את דבריו לתוך התיק, עדיין מחזיק את המבחן בידו. "אתה חייב לקיים הבטחות!"

"יש אימון ואתה צריך להיות בדיאטה," מונצ'ול תופף על ההגה, "אולי אחרי הדביוט"

"אתה הבטחת!!!"

"פשוט תצא כבר," מונצ'ול נאנח וניתק את הטלפון, לא מחכה לתגובה מהשני.

ג'אקיונג יצא מבית הספר, קופץ באושר למראה מכוניתו של מונצ'ול החונה מול השער. "היונגניםםםםםםםםם"

מונצ'ול רק שחרר צחוק קצר. "באמת חשבת ששכחתי?"

"זה לא היה מפתיע אותי..." ג'אקיונג אמר בחיוך תמים כביכול. "אתה בכל זאת זקן."

"יא!" מונצ'ול הניד את ראשו. "אולי לא מגיע לך גלידה בכל מקרה."


(זה בסדר אם הודעה הבאה שלי תהיה כבר טיימסקיפ לגלידריה או שטות?)

ג'אקיונג צחק. "אתה הבטחת!"

(זורם)

[צריך להרביץ לי על הנצח הזה שבין תגובה לתגובה. |:]

מונצ'ול התחיל לתהות אם זו הייתה טעות מצידו לתת לג'אקיונג לבחור את הגלידריה, בעיקר כשהם נכנסו פנימה והיו שם יותר טעמים ממה שמונצ'ול ידע שקיים. "אל תתפרע, אוקיי?" מונצ'ול אמר למרות שהייתה לו הרגשה שג'אקיונג בכלל לא שומע אותו כבר. "אתה עדיין בדיאטה ואם מישהו יגלה על זה אנחנו אבודים."

ג'אקיונג התעלם לחלוטין ממונצ'ול ורץ אל המוכרת. "תביאי לי בבקשה את הגלידה הכי גדולה שלכם~ עם הטעמים הזה והזה והזה והזה והזה" בכל טעם הוא הצביע על מה שרצה. "עם שוקולד חם וסוכריות צבעוניות וקצפת~~~ תודה רבה~"

מונצ'ול עיקם את אפו בגועל כשהוא הסתכל על הגלידה שהמוכרת הביאה לג'אקיונג. הוא באמת לא אהב מתוק, והוא לא הבין איך השני היה כל כך מכור לזה. הוא נאנח ונעמד על ידו, מוציא את הארנק שלו וכמעט לא מאמין למחיר שבקשו ממנו- אבל בהתחשב בכל הטעמים שג'אקיונג לקח, זה היה הגיוני. "אני לא נותן לך להיכנס למכונית שלי עם זה, נחכה כאן עד שתסיים אוקיי?"

ג'אקיונג הנהן תוך כדי אכילת הגלידה. הגביע היה עצום, ומכיוון שלא יכול היה לאכול את הכל כל כך מהר, טיפות של גלידה החלו לזלוג על אצבעותיו וידו, בנוסף לגלידה שטפטפה על פיו בכל ביס שלקח מהר מדיי.

{{אויש עמה פיקו מצידו}}

(כן נו אבל צ'ול לא אוהב מתוק אז זה לא יעזור לו באמת)

מונצ'ול נאנח לפני שלקח כמה-המון-מפיות. "חכה רגע ג'אקיונג," הוא מלמל, לוקח את הגביע מידו של הצעיר רק כדי לעטוף אותו בכמות נכבדת מהמפיות, משתמש בכמה מהנותרים כדי לנגב את הטיפות מהידיים של ג'אקיונג. "לא יותר טוב ככה?" הוא שאל והחזיר לו את הגלידה, "כשאתה לא מתמלא כולך?" הוא הניח את שאר המפיות על השולחן, כבר מוכן לנקות את הפנים של ג'אקיונג ברגע שהוא יסיים לאכול את הגלידה.

ג'אקיונג מצמץ, מקמט את מצחו. "אבל כל הכיף זה ללקק את זה אחר כך מהידיים... באמת, מעולם לא אכלת גלידה?"

מונצ'ול משך בכתפיו. "אני לא אוהב מתוקים, אמרתי לך את זה כבר"

".... וכבר אמרתי לך שאתה מוזר."