Hallyu Wave

{{וסתם כי שני התעקשהבקשה ממני לגרום לר"פ להתקדם: האסופ!D:}}

האסופ התפרץ אל תוך הדירה, כלל לא מופתע מזה שהדלת הייתה לא נעולה. "בוקר טוב לכולם!" הוא הכריז עם כניסתו, סוגר את הדלת אחריו ונשען עליה. "אני רואה שכבר התעוררתם." הוא ציין את הברור מאליו, מחייץ לעצמו. "אני מקווה שכולם ישנו טוב, יש לנו יום ארוך עוד לפנינו." הוא המשיך בקול חזק, כאילו מתעקש להעיר את אלו שעוד היו מנומנמים. "ואם לא, אז... חבל, כי באמת שיש לנו יום ארוך לפנינו."



{{ורק כי איןלי כוח לסמס לעטר, וזה גם סוגשל תקף לגבי הרולפליי:
ראיתי היום פרק 116 של טאהיהיאגיוג'יהיון, והיה שם טאמין(כתמיד!) והיצ'ול. ובאחד הקטעים טאמין היה כולו "אומייגוד היצ'ול תשתוק ותגיע לעניין כשדגכחשדגחיכשדכ" וזה נורא הזכיר לי ג'אקיונג ;_;
זהו.}}

האסופ כחכח בגרונו. "אמרו לי שקודם אני צריך לקחת אתכם לארוחת בוקר." הבעתו הייתה כשל אחד שהרגע ירו בו. "נדבר על זה כבר שם." הוא הסתובב ופתח את הדלת, "קדימה, תמהרו כבר. אתםר וצים ארוחת בוקר, נכון?" הוא לא הסתכל אחורנית ורק המשיך ללכת אל מחוץ לדירה.

{{-שיעולשיעול- אני... עוד צריכה לחשוב ווטפ הם יעשו XD כאילו אימונים, OF COURSE, אבל אינלי מושג איזה לולול}}


מונצ'ול נאנח וקם מהספה. 'לפחות אנחנו נקבל אוכל' הוא חשב, מנסה לשכנע את עצמו שהיום הזה לא הולך להיות נורא בכלל.

{{תפסיקו לקרוא לקיונג צעיר וקטן! ואני צריכה לחזור למשמרת אז אמשיך בלילה{{

{{דאבל פוסט כי סיימתי משמרת וצריכה להמשיך ממקודם. מותר לי.}}

ג'אקיונג, כאמור, כבר היה מוכן ליציאה. "האסופ-נים~ מתי מתחילים להתאמן בריקוד? אני רוצה לרקוד~"

"אין לי מושג." מונצ'ול אמר וניסה לחייך בכל זאת. הוא בהחלט לא היה אדם של בוקר, אבל הוא ידע שאסור לתת לזה להשפיע על ההתנהגות שלו כלפי הקבוצה. "אני מקווה שהיום לא באמת יהיה ארוך כמו שהאסופ טוען, אני מפחד שלג'אקיונג תהיה נפילת סוכר. ואני לא בטוח שלנה תשרוד בלי קפה..." הוא מלמל, עוקב אחרי האסופ.

האסופ נעצר לפני מכונית שחורה גדולה, גורם לשאר להיעצר מאחוריו, ופתח את הדלת. "תכנסו, תכנסו." הוא זירז אותם ולאחר מכן נכנס למושב על יד הנהג. הוא הסתובב אליהם ובחן את כולם. "אני אתן לכם לוח זמנים לשבוע הזה כשנהיה במסעדה, עד אז אני לא רוצה לשמוע שאלות." הוא אמר והסתובב חזרה, מפציר בנהג להתחיל ליסוע.



{{ממ אתם מוזמנים להחליט איפה הדמות שלכם יושבת וכאלו ם:
דמיינו טנדר/ג'יפ כזה, שמסודר במקומות של שניים, שניים ובסוף שלוש. אני לא יודעת להסביר טוב מזה. תזרמו. ._.}}

"אני רוצה לשבת ליד היונגנים~" ג'אקיונג הכריז ומשך את ידו של מונצ'ול, דוחף אותו לצמד המושבים הראשון, זה שהיה בדיוק מאחורי האסופ והנהג. הוא נחגר, עדיין מלקק את הסוכריה הענקית שלו. "האסופנים, איפה אנחנו הולכים לאכול? יהיה שם גלידה? אני רוצה גלידה. ושוקו. אני רוצה שוקו עם גלידה~" הוא דיבר מהר מאוד יחסית למישהו שהיה ער חצי לילה.

{{אוי, ג'א, למה אתה כזה היונגהור?!}}

"אני לא יודע." האסופ רטן. "מי נתן לו סוכר?"





{{חברים מתנחלים אצלי אז, אה, אני לא יכולה באמת להגיב היום ;_; סליח אנשים}}

{{מיניטייםסקיפ כי, אה, כן.
בואו נחליט שהנסיעה עברה בשלום ושהם הגיעו למסעדה הרצוייה... שזו מסעדה פשוטה שמוכרת מאכלים הקשורים באורז, קימצ'י וסוגים שונים של אוכל צלוי, קיי?): (אוכל צלוי=בולגוגי וכאלו, אגב) אם איןלכם מושג על מה אני מדברת אז פשוט..... תחפשו באינטרנט?}}

מונצ'ול היה ראשון לצאת, לא יכול להישאר עוד רגע במכונית. לא היה לו שום דבר נגד נסיעה במוכניות, אבל הוא חשב שאם הוא יצטרך לשבת עוד רגע אחד ליד ג'אקיונג היפראקטיבי הוא פשוט לא ישרוד. הוא התמתח מעט והרגיש את הרעב תופס אותו, מה שגרם לו לחפש את האסופ במהרה. "אוכלים עכשיו, נכון? אתה לא תכריח אותנו ללכת עכשיו ברגל, נכון?"


האסופ בקושי הגיב לשאלותיו של מונצ'ול ופשוט התחיל ללכת לכיוון מסעדה קטנה, "הגענו, הגענו."





{{לא, עטר, אין כאן שוקו לגלידה. ):}}

"תדה לאל" מילמלה לנה, עד כמה שהיא מעריכה את סופר ג'וניור היא לעולם לא רוצה לשמוע שירים שלהם שוב, לאחר הנסיעה הזאתי.

{(יאי זה זזD: )}

האסופ נכנס ראשון אל המסעדה, ותוך שניות של דיבור עם אחד המלצרים הם הובלו אל שולחן גדול יחסית. האסופ התיישב בראש השולחן. "תתיישבו מהר, יש לנו לוח זמנים לעקוב אחריו." הוא זירז את השאר.


{{שוב, כמו במכונית, מקומות ייבחרו באופן עצמאי O:}}


מונצ'ול התיישב לימינו של האסופ, תוהה ממתי למבוגר בכלל אכפת מזמנים אבל לא אומר על כך מילה. הוא היה רעב והדבר האחרון שהוא היה צריך זה שהאסופ יכעס עליו וימנע ממנו אוכל.