Hallyu Wave

"אה" הוא מלמל, מסיט את פניו להביט בה מכשפנתה אליו. "טוב...נולדתי בנמיאנג'ו" הוא אמר, מושך בכתפיו. "וחצי מהזמן גם באורלנדו, שזה עניין אחר לגמרי".

[וכן זו עיר אמיתית, פטט P:]

"אורלנדו?" חיוך קטן נגלה על פניה, "אבי גר שם פעם, מה עשיתם שם?" התעניינה.

{( באמת?O: כי חיפשתי אליה בגוגל וזה לא מצא תוצאותXD")}

"אין כאן גלידה." האסופ השיב במהירות למשמע הצווחות של ג'אקיונג. "קיבלת מספיק סוכר ליום אחד ממילא." הוא רטן. "תאכל קימצ'י בוקמבאפ במקום." הוא לקח לו את התפריט, לא מוכן לשמוע ערעור על הבחירה שלו.



"אני אקח קימבאפ, אני מניח." מונצ'ול אמר, סוגר אף הוא את התפריט שלו. הוא לא יכל אלא לתהות למה הביאו אותם למסעדה כזו בבוקר, כשרוב המאכלים חריפים. הוא פשוט לא יכל לאכול דברים חריפים לארוחת בוקר.


{{מונצ'ול קוריאני גרוע. כןכן.}}

"אין גלידה." האסופ אמר שוב, מכה את ג'אקיונג בראש עם התפריט.





{{-אור מנסה להציל ר"פ-!!!!!!!!!!!!!}}

לנה חייכה, סוף-סוף אפשר להזמין.
המלצרית פנתה אליהם והחלה לרשום את המנות.
"dongchimi gooksu {(אין סיכוי שאני מתרגמת את זה נכון)} בבקשה" היא אמרה ללא היסוס, מביטה בחברי הקבוצה כדי שיתחילו להזמין את המנות.

האסופ מיהר למסור גם את ההזמנה שלו, מוסיף כמה סוגי קימצ'י שלדעתו עדיפים על פני האחרים, וחיכה עד שהמלצרית הלכה לפני שדיבר שוב אל חברי הקבוצה. "כדאי שתהנו מהארוחה הזו, כי זו הפעם האחרונה להרבה זמן שתוכלו לאכול כל מה שתרצו."



מונצ'ול בהה בו כמה רגעים לפני שהגיב. "אתה יודע שזה נשמע כאילו אתם הולכים להרעיב אותנו מעכשיו?" הוא חשב על זה כמה רגעים נוספים לפני שהגיע למסקנה שהאסופ עלול לעשות זאת. "אתם לא הולכים להרעיב אותנו, נכון?"

"אני מתכוון לדיאטה. דיאטה קפדנית ביותר" האסופ ענה בכעס. "חשבתי שאתה אמור להיות חכם." הוא אמר למונצ'ול, מסתכל עליו כאילו הוא הצמיח ראש נוסף, לפני שהחזיר את מבטו לשאר הקבוצה. "בנוסף לדיאטה אתם תתחילו להתאמן, ולא רק בשירה וריקוד: גם כושר ודיבור בפני קהל. אנחנו לא רוצים שתראו מיסכנים בתוכניות אירוח."




מונצ'ול לא הגיב על הערה של האסופ, יודע שזה היה טיפשי מצידו להגיד כזה דבר- אבל זו בהחלט לא הייתה אשמתו שהאסופ היה מסוגל לזה. להרעיב אותם נראה משהו כל כך פשוט בשבילו.



{{-שיעולשיעול- אנשים תגיבו -שיעולשיעול-
-חשאית למדי-))

"יא, נראה לכם שסיימתי לדבר?" האסופ אמר לג'אקיונג ודונגשו, משתעל קצת ואז ממשיך: "לוח הזמנים שלכם להיום, ולהמשך החודש, הוא כזה," הוא נעצר לרגע כדי להוציא דף מקופל מכיס המעיל שלו, פותח אותו וחושף בפניהם טבלה צבעונית ועמוסה. "אימון כושר מתישע בבוקר עד אחד עשרה, מאחד עשרה וחצי עד חמש אימון ריקוד, משבע עד שמונה תרגול דיבור לפני קהל, שמונה וחצי עד אחד עשרה תרגול ואימון שירה." היה נראה שהוא סיים לדבר, אבל הוא מיד מיהר להוסיף: "יון וג'אקיונג יצטרכו ללכת ללימודים, גם אם זה רק לחצי יום- ואני לא מוכן לשמוע תלונות על זה. אם לא תלכו ללימודים אתם עפים מהקבוצה."


{{הלו"ז עדכני לכלכך הרבה זמן כי לקח לי מלא זמן לחשוב עליו ואני רק חושבת על ווטפ אני אצטרך לעשות אם אצטרך למציא אחד חדש לכל יום ;____;
חוץ מזה זה די רגיל שהלו"ז אימונים נשאר קבוע למשך תקופות ארוכות XP בדקתי לפני. ):

ולפי הטפסי רישום, יון בת 17 אז כן- גם היא צריכה ללכת לביתספר. ם:}}

"אתה רוצה לעוף מהקבוצה?" האסופ אמר בלי הרבה מחשבה. היה לו ברור שהם יתנגדו- בעיקר ג'אקיונג- אבל הוא כבר היה מוכן לעמוד על שלו. "ואם הדביוט שלכם לא תצליח, ואם משהו יתפקשש ולא תהפוך להיות רקדן? אתה רוצה לזרוק את כל החיים שלך בגלל זה? אייש." הוא נאנח ונשען אחורה בכסאו. "אתם הולכים ללימודים ויהי מה."



מונצ'ול בלע את רוקו, הגרון שלו פתאום מרגיש יבש. "האסופ-שי, אתה לא חושב ש, אה... הגזמת?" הוא גירד את עורפו.

"כל הזמן תלונות..." האסופ צקצק בלשונו. "אני לא מוכן לשמוע מילה נוספת על הלוח זמנים, או על הלימודים." הוא זרק לג'אקיונג מבט כועס. "אם זה לא מתאים לכם אתם מוזמנים לפרוש." לפני שלשמישהו הייתה הזדמנות להגיב, המלצרית הגיעה והתחילה להניח בפני כל אחד את המנה שהוא הזמין, מסדרת ביניהם באופן כמעט שווה צלחות וקערות עם סוגי קימצ'י שונים וירקות.