Hallyu Wave

"אבל כל כך הרבה?" הוא שאל שוב, "גם אם הוא לא יבחר את כולנו אני בטוחה שיש לו עוד רקדני רקע שמוכנים להשתתף..." הוא מלמל. היה לו ברור שהריקוד זה חלק חשוב, הוא לא היה מפגר אחרי הכל, אבל צריך במידה.


האסופ התעלם מכולם, לא בטוח שיש לו כוח להתעסק איתם בשעה כל כך מוקדמת. הוא העדיף לאמלל את מין-סא במקום. "אני מניח שכבר חזרו איתך על הריקוד כבר, נכון?" הוא שאל אותו, משועשע. "אז גם תוכל ללמד אותם ולחסוך לנו זמן." הוא ידע שזה לא כזה חוסך זמן, שכן הכוריאוגרף בטוח יעשה גם עבודה יותר טובה ממנו- אבל למה לוותר על הזדמנות כזו? זה לא כאילו מין-סא יוכל לסרב, הוא לא ירצה להיראות רע בפניהם.

האסופ טפח, ממש בחוזקה, על גבו של מין-סא. "נהדר!" הוא קרא, כבר מתחיל ללכת לכיוון הטייפ. "אז קדימה, אנחנו לא רוצים להתעכב."





{{ אומייגוד קסם!
יש כאן טיים סקיפ לאחרי שמין-סא לימד אותם את הריקוד!
איזה מדהים שיואוווווווו
אבל תהיה, עד לאיפה אתם רוצים שהטיים סקיפ יגיע? ללפני הבחירה של מין-סא של הרקדני רקע או שכל אחד יחרבש כמה שורות על הריקוד ואז הוא יבחר? O___ם;
אני בספק שמישהו רוצה לחרבש שורות כרגע }}

"אל תדאג, אני לא אומר להם שהם טובים." האסופ אמר ממקומו ליד הטייפ, שעד עכשיו הוא כבר למד להכיר כל כך, כל כך טוב. הוא באמת חשב שזה ייקח להם פחות זמן. "אני יודע שזו פעם ראשונה שאתם רוקדים בהרכב כזה, אבל זו בהחלט לא סיבה להיות בתזמון כזה נורא." הוא נאנח "אתם אולי גרועים, אבל חשבתי שאתם טובים מזה" זה לא היה בהכרח שקר- מה שקרה עכשיו היה נורא לחלוטין, והם די גרועים- אבל האסופ היה בטוח שהם כבר כמעט מוכנים לדביוט שלהם, שהם כבר תכף שם. "סו-דאם, ג'אקיונג, תשארו כאן בינתיים. השאר יכולים ללכת לאיפה שאתם רוצים. אתם משחוררים להיום."


מאריסה לא יכלה אלא להסכים עם מין-סא; היא פגשה את הקבוצה רק היום והם היו נוראיים. מלבד הצעיר, ג'אקיונג. היא ממש אהבה אותו ולא יכלה לתאר במילים כמה שהיא מאושרת מזה שגם הוא נבחר להיות רקדן של מין-סא, מה שמחזיר אותה לנושא החשוב: היה לה ברור שהיא תבחר. אף לא ספק. מין-סא הכיר אותה כבר, ולימד אותה את הצעדים באופן פרטי לפני שכולם הגיעו- זה לא כאילו הייתה לו באמת ברירה. היא לא יכלה אלא להרגיש כאילו נצחה איזה נצחון אישי וחשוב.


מונצ'ול הסתכל בכעס על מין-סא. מי הוא שידבר ככה על הקבוצה שלהם? זו לא הייתה אשמתם, הם לא הכירו את הריקוד- הם התאמנו עליו רק כמה שעות, שמעו את השיר בפעם הראשונה היום, היו יותר ממה שהם רגילים- ובאופן כללי הם לא היו הרקדנים הכי טובים. על מה האסופ חשב שהוא הסכים לזה? הם לא יכלו לבצע איזו תחרות שירה? הוא בטח לא היה זוכה, אבל לפחות הם היו מראים לכולם כמה הם טובים. הוא שמח לשמוע שג'אקיונג כן נבחר- הגיע לו יותר מלכולם, הוא הקדיש כל רגע ורגע בחייו בלרקוד. הוא אפילו שמח יותר לשמוע שהם משוחררים, הוא לא חשב שהוא יוכל לזוז להמשך היום.



{{כתבתי ארוך שיואווווו}}

מונצ'ול נאנח והסביר לשיאנג במנדרינית מה מין-סא אמר, נהיה כועס יותר ויותר עם כל מילה שהוא מתרגם. "אבל עזוב את זה" הוא הוסיף אחר כך. הוא ידע שריקוד לא היה הצד החזק של שיאנג, בדיוק כמו שזה לא היה הצד החזק שלו, ולא רצה שהשני יאשים את עצמו. "בואו נחזור לדירה או משהו, אין לי כוח אפילו לחשוב על מקום אחר."


האסופ משך בכתפיו, "אם אתה מוכרח" הוא מלמל, עוצר אותו רגע לאחר מכן. "שניכם, תקשיבו- זה שנבחרתם להיות רקדנים לא אומר שאתם חופשיים מלוח הזמנים של הקבוצה. הולכים להיות כמה שינויים קיצוניים אחרי מה שראיתי היום, אבל אתם תצטרכו לעקוב אחריהם." הוא הסתכל על ג'אקיונג, "אתה עדיין תצטרך ללכת לבית הספר" הוא הוסיף לפני שהעביר את מבטו למאריסה. "לכו לחדר החזרות -הכניסוכאןמידעראנדומלישמאריסהבטחכברמכירה-, מספר רקדנים אמורים להתאמן שם כבר. הם מחכים לכם" הוא חיכה עד שהם יצאו מהחדר לפני שהחזיר את מבטו למין-סא, מחכה שהוא יתחיל לדבר.


מאריסה הנהנה נמרצות, קדה לפני האסופ ומין-סא ומשכה את ג'אקיונג אחריה. לפי הבעת הפנים של שניהם היא הבינה כבר שהם לא רוציים בחדר. "קוראים לך ג'אקיונג, נכון?" היא שאלה ברגע שהם היו מחוץ לחדר, ממהרת להוביל אותו לחדר החזרות עליו האסופ דיבר. "אתה ממש חמוד!"

"אתה לא היית אמור להיות כאן" הוא ענה כאילו כלום, כבר רגיל למדי להתנהגות של מין-סא. "אמרו לי להביא אותם לכאן, ולקרוא לאחד הכוריאוגרפים ללמד אותם- אבל כבר היית כאן, ולימדת את סו-דאם, אז לא חשבתי שצריך להטריח אחרים סתם." הוא הסתכל על השני עם חיוך משועשע שמראה בבירור כי הוא נהנה לראות אותו מתעצבן משטויות. "פעם הבאה אל תהיה במקומות שאתה לא צריך להיות בהם."

"פעם הבאה אל תסתובב לי בין הרגליים" הוא סינן, מסיט את מבטו בכעס. "פשוט תברר לפני זה ותימנע מהשטויות כאלה. אני באמת אגרום לפיטורים שלך בסוף"

"אתה לא היית אמור להיות כאן." הוא אמר שוב, מדגיש כל מילה ומילה. "אם כבר אתה זה שהסתובב בין הרגליים שלי." הוא התקרב אליו קצת, סוף סוף מתרחק מהטייפ ההוא. "אתה גם לא תצליח לגרום לפיטורים שלי, אני אחראי על יותר מידי דברים כאן... תיזהר שאני לא אגרום לאלבום שלך להתעכב במקום זאת." הוא שילב את ידיו בכעס.



{{אני לגמרי מתחילה לאהוב האסופ/מין-סא.
):
זה לא בסדר, שני}}

שיאנג הנהן, נאנח. לא הפריע לו מה שמין-סא אמר- הוא שפט אותם אך ורק לפי יכולות הריקוד שלהם, שלפחות אצל רובם לא היו מזהירות. מה שהפריע לו הייתה גישתו המתנשאת- הוא אמנם לא הכיר את ג'אקיונג במשך זמן רב, אך מהדרך שבה התייחס אליו היה ברור שהילד העריך את מין-סא מאוד, אך לא להיפך. הוא פחד שמין-סא יפגע ברגשותיו של ג'אקיונג בדרך כזאת או אחרת- לזה הוא לא היה מוכן. כל השאר אולי היו יכולים להסתדר עם העוקצנות הזאת, גם אם לא אהבו אותה, אבל ג'אקיונג... "נלך לדירה." הוא הסכים עם מונצ'ול.

{{מאמאשיאנג דואגת לילד שלה~~~}}

ג'אקיונג הנהן בחיוך ענקי. "ג'אקיונג, כן~" הוא צחק. "ותודה. גם את חמודה, נונהנים~~~"

{{אני רק חייבת לציין משהו שחשבתי עליו עכשיו- ג'אקיונג מדבר לכולם בדיבור פורמאלי. חוץ מאל האסופ, מין-סא (ומונצ'ול, כשהוא חושב שהוא כועס עליו) שאליהם הוא מדבר בדיבור מאוד פורמאלי. אם זה ממש מפריע לכם (למרות שזה לא אמור להפריע לכם כי הוא בכז צעיר מכולם בכמה שנים טובות...) אתם מוזמנים להעיר לו 0:}}

[זה כי את יודעת שהם MENT TO BE!!!!!!!!!
הם כזה זוג );]

"אתה לא תעשה את זה" הוא סינן, עיניו מצטמצמות אפיתו יותר כשלקח קרוב יותר אל השני. הוא לא ירתע ממנו, הו, לא. ממש לא. "אלוהים! למה להיות לידך תמיד מעצבן כל כך?! בכלל... עזוב, תחזור לצבא, אתה ממש טוב בלברוח לשם, לא? הפעם זה אולי יתן לשנינו קצת שקט"

{{-הודעת אוף טופיק-
אתן גרועוווווווווות T_T
מה פתאום אתן הופכות האסופ לגיי. >:
[לא שאני מתנגדת, כן? פשוט, אה, כן.]
-סוף הודעת אוף טופיק-}}

{{נונה-נים זה נונים, עטר. נונים.
והיא לא תיתן לו לקרוא לה נונים XD

והאסופ נשוי שני כלךדגחכלךחשדגכ}}


"אל תקרא לי ככה" מאריסה צחקקה, "אני מרגישה זקנה. תקרא לי סו-דאם, או מאריסה. איך שאתה רוצה." היא העבירה יד בשיער שלו, כמעט צווחת. ג'אקיונג היה, נראה והתנהג, כמו האחות הקטנה שמעולם לא הייתה לה. "בן כמה אתה בכלל? אתם נראה כזה צעיר." היא הייתה חייבת להתנגד לצורך לחבק אותו כאילו היה דובון קטן.


"אני יכול לעשות את זה." הוא לא נרתע לאחור כשהשני התקרב אליו, אבל כשהוא הזכיר את עניין הצבא האסופ הרגיש כאילו הוא עבר את הגבול. "אולי כדאי שאתה תתגייס כבר?" הואש אל בכעס, "אתה לא תשרוד שם יומיים, אתה יודע. אני בטוח שלא אוהבים אותך כל כך הרבה שם." הוא דחף אותו מעט. "אם גם היו יודעים מה אתה באמת... פפ. אתה חושב שהיית מצליח להעמיד פנים שנתיים? לא היית שורד שם. הצבא היה הורס אותך"


{{איןלי מה להגיב עם מונצ'ול, סליח}}

{{הייתה לי הרגשה שנונהנים לא נשמע טוב פפ XD}}

ג'אקיונג הסמיק קלות. "בסדר, סו-דאם-נונה~" הוא חייך אליה. "אני בן 15." הוא אמר, ספק בגאווה ספק בבושה.

{{ ......... הדיבורים האלה על צבא הורגים אותי. >: לאכיףליעכשיו. ;_; תשאירו אותי בבית, לא רוצה שיום רביעי יגיע T_T}}