האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

האסופ נאנח, מתחיל לתהות אם היה יותר חכם לקחת אותו לטיול הזה אחרי שהוא כבר היה בטיול כזה עם ההורים שלו. הוא ניער את ראשו מהמחשבה הזו ומיד התחיל להסביר למין-סא מה עושים, למה עושים ואיך; ותוך שעתיים הכל כבר היה מסודר.
"זהו" הוא מלמל.



{{שני מצטערתש אני כלכך פייל ;;}}

[[את לא פייל האני 3>;;]]

"כן!" מין סא קרא, מביט סביבו. הוא התרוצץ בצעד קל עד למקום שבו החלו העצים להתעבות (בלי לצאת מטווח ראייתו שלהשני), השתהה שם לשנייה וחזר. כאילו לא ממש יד מה לעשות עם עצמו. "אז, אמ, מה עכשיו? הבאתי מלא אוכל, אם אתה רוצה לאכול. או שיש לאן ללכת? או...מה בכלל אמורים לעשות במחנה, בעצם?"

האסופ משך בכתפיו, לא יודע מה לענות. היו הרבה דברים לעשות במחנה; ללכת לטייל באזור, להתרשם מהטבע, לישון... אבל הם היו כאן בשביל הכוכבים גם ככה. "יהיו לנו הרבה זמן לאכול." הוא אמר, מיד מתחיל לחפש משהו בתיק, מחייך בשמחה כשהוא מצא את מה שחיפש. "אולי נשחק קלפים?"


{{-לגמרי שחקה כל היום בקלפים בפארק הירקון-

אומייגוד שני אם את לא מטיימסקפת(כן פועל מהמילה טיים סקיפ כדשגכשחלדי להמציא פעלים מקצר לי את החיים) אותם אני בוכה.}}

"טוב!" מין סא אמר, מתיישב מול השני כשהחליט להתרכז במשחקים שהשני לימד אותו. הדבר נמשך ונמשך כמה שעות טובות, עם משחקים כאלה או אחרים. בדרך כלל הוא הפסיד- חוץ מכשהאסופ ויתר לו. (והוא לגמרי יכל לומר מתי האסופ ויתר לו). אחרי זה הם אכלו קצת, הסתובבו טיפה ביער (אבל לא רחוק מידי מהמחנה), אכלו שוב (כי באמת, מין סא הביא הרבה יותר מידי אוכל. והוא נאלץ להבין את זה בסופו של דבר גם אם בהתחלה הכחיש).
ובלי שבכלל שמו לב, התחיל להחשיך.
"תכף!" מין סא אמר, מרים את מבטו אל השמיים שכבר היו חשוכים כמעט לגמרי, והכוכבים בהם התחילו להראות. "תכף נוכל לראות הכל!" הוא נמתח על קצות אצבעותיו, כאילו רצה להגיע יותר קרוב לשמיים.

האסופ שכב על שק השינה שלו, שהיה צמוד לזה של מין-סא ובמקום מחושב מתחת לעצים ככה שהם יראו את השמיים בבירור אבל לא יסבלו מחום כשהשמש תזרח בבוקר, ולא יכל אלא לחשוב שהסיטואציה שהם נמצאים בה עכשיו דומה באופן מדהים לאותו היום לפני שלוש שנים כשהוא הבטיח למין-סא שהוא ייקח אותו לראות כוכבים. כמו בפעם ההיא, האסופ משך את מין-סא למטה כדי שלא ייפול עליו. "אל תדאג, אתה תראה אותם גם אם תשב כאן" הוא צחק.

"התקרה שלי בחדר!" מין סא אמר כשנכשב לצד השני, משעין את ראשו על ידו. "היא לא גדולה מספיק בשביל כל כך הרבה כוכבים!". הוא לא התכוון לכך, לא לגמרי באמת, כי הוא ידע שהשמיים הם אינסופיים ולעומת זה- התקרה שלו ממש קטנה. אבל חלק אחר בו היה חייב לציין את זה. כאילו זה לא היה כל כך ברור מאליו.

"מזל שאתה יכול לבוא לכאן תמיד" האסופ מלמל, למרות שזה לא היה בהכרח נכון- היער היה אומנם קרוב לעיר אבל עדיין במרחק די גדול- אבל הוא לא רצה לאכזב את הצעיר ולהעציב אותו כשהוא כל כך שמח.

הוא לא ענה על זה, פשוט בוהה למעלה שעה ארוכה לפני שהסיט את מבטו הצידה כדי להסתכל על השני. "יא! החלטתי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול!" הוא אמר, מביט בשני בחצי חיוך, מבטו נעשה רציני אחרי רגע. "אתה הראשון שאני מספר לו, וזה סוד! אז אל תספר לאף אחד. טוב?"

"ממ?" האסופ מלמל, בקושי משאיר את עיניו פקוחות. הוא אהב כוכבים, באמת שאהב- אי אפשר להיות כל כך קרוב למין-סא בלי לאהוב כוכבים, אבל יש גבול לזמן שהוא יכול לבהות בהם. "אני לא אספר..." הוא פיהק.

"החלטתי להיות זמר" הוא אמר, מרים את ידו כדי להכות מעט בכתפו של השני כדי שלא ירדם. "כמו בטלוויזיה וברדיו, אתה יודע....אני אהיה כוכב בעצמי. הכי גדול בקוריאה"

"יא!" הוא צעק, מחזיק את המקום בו מין-סא הכה אותו ובוהה בו בכעס, למרות שזה לא באמת כאב. "כמו H.O.T?" מלמל, מחזיר את מבטו לכוכבים.

"כן, בדיוק כמוהם!" הוא אמר, מחייך חיוך מרוצה מכך שהשני הבין את כוונתו כשהחזיר את מבטו לשמיים. הוא חשב על זה כבר כמה זמן, והרעיון הבשביל במוחו מספיק ימים בשיל שכילד בן עשר יחליט שזו המטרה שלו בחייו. כמובן, הוא עוד לא היה בטוח מספיק כדי לספר למישהו. אבל לספר להאסופ היה בסדר לגמרי. הוא בטוח יבין אותו.

"אתה יכול לעשות את זה" הוא אמר לאחר כמה דקות של מחשבה והסתובב על הצד שלו ככה שיוכל לראות את מין-סא. "אבל אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? זו עבודה קשה..."

"יש!" הוא אמר, צוחק מעט. הוא שמח כל כך שהשני אמר שהוא יכול לעשות את זה, ולא משהו כמו 'אל תחלום על שטויות' או כזה, שאחרים בטח יגידו דבר ראשון. הוא הנהן, מבטו מלא רצינות. "אני בטוח! אתה תראה!"

{{גילאים! האסופ 18, מין-סא 14.
הפרש של ארבע וחצי שנים יאי!
וסתם בשביל הלולז זה בשנת 2001 -מתה לחלוטין- WAE SO OLD}}


האסופ מעולם לא חשב שהוא ירגיש כל כך אשם כשהוא נמצא בדייט, ויתרה מכך: בדייט עם בחורה שהוא רדף אחריה חודשיים. אבל הנה הוא, יושב איתה בקולנוע חשוך, בוהים באיזשהו סרט שהיא אמרה שהם 'חייבים לראות', כי כל החברות שלה כבר ראו והמליצו, והאסופ לא נהנה בגלל שהוא מרגיש אשם.
ועוד בגלל מין-סא.
הוא נאנח בלי קול והתחפר בכיסא שלו עוד קצת, מסיט לרגע את מבטו מהמסך ואל הבחורה שישבה לידו. היא צפתה בסרט בכזו אינטנסיביות שהאסופ קצת נבהל ומיד החזיר את מבטו למסך, מנסה להבין מה הולך שם. כבר שעה חלפה, שעה בה הוא כמעט לא ראה כלום בגלל שהיה עסוק בלחשוב על מין-סא, אבל הוא היה יכול להישבע שבסרט הזה הייתה מערכת יחסים בין בחור ובחורה, לא בחור ובחור. לפחות בהתחלה.
הוא לא נתן לזה להעסיק אותו כשמחשבותיו נדדו שוב למין-סא, והוא שוב התחיל להרגיש נורא ואשם.
כשהוא קבע את הדייט היה לו ברור כבר מההתחלה שזה יהיה ביום ההולדת של מין-סא, אבל באותו זמן היו לו שתי אפשרויות: לבלות עם זאטוטים בגילאי 13-14, או לצאת לדייט עם בחורה ממש, ממש שווה. הוא, כמובן, בחר בבחורה.
המבט של מין-סא כשהוא סיפר לו את זה גרם לו להתחרט קצת, אבל הוא לא יכל לבטל את הדייט. זה יהיה כמו לזרוק חודשיים מהחיים שלו לפח. ועם המחשבה הזו בראשו הוא אמר למין-סא שהוא מצטער ובטוח יהיה שם בשנה הבאה... אבל עכשיו, בדייט, רגשות האשם גברו עם כל דקה.
הסרט נגמר לבסוף, והבחורה הסתכלה על האסופ עם עיניים מנצנצות מדמעות. "זה היה כל כך יפה." היא מלמלה, מושכת באפה בצורה חמודה.
האסופ חייך בעצב מזוייף והנהן. "כן, אני מסכים" הוא אמר למרות שבאמת לא היה לו מושג מה קרה שם.
למזלו הבחורה לא התעכבה על זה יותר מידי, לא שאלה אותו על הסרט שכנראה היה ממש עצוב כי כשהם יצאו הוא ראה פשוט המון, המון בחורות בוכות.
לצערו הוא קלט באיחור שהיא אמרה משהו ולא שמע את כל המשפט. "את יכולה לחזור על זה?" הוא שאל, מגרד את עורפו.
"אתה בסדר? אתה לא מפוקס כל הערב. קרה משהו?" היא שאלה, והאסופ הניח שהיא לא חזרה על מה שהיא אמרה מקודם.
הוא הניד את ראשו לשלילה וניסה לשנות את נושא השיחה, אבל היא התעקשה ולבסוף הוא סיפר לה(מחסיר כמה פרטים בסגנון 'בזבוז של חודשיים מהחיים'), מוסיף "אני יודע שזה טיפשי לגמרי" כשהוא סיים, לא מעז להסתכל לה בעיניים בגלל חשש שהיא תצחק עליו.
"אוי, זה כזה חמוד!" היא צווחה והאסופ הרים את עיניו אליה בבת אחת, מופתע למדי. "למה לא אמרת לי את זה לפני? הייתי מסכימה שנצא ביום אחר." היא אמרה, עוצרת רק לשנייה כדי לקחת אוויר לפני שהמשיכה. "אתה לגמרי חייב לפצות אותו על זה. תקנה לו משהו ענק. או משחקים. הם עדיין אוהבים משחקים בגיל הזה, נכון? אולי תקנה לו דיסק. או כל דבר אחר שהוא אוהב!" היא המשיכה לדבר ולדבר, לא שמה לב שהאסופ הפסיק להקשיב אחרי שהיא אמרה שהוא חייב לפצות אותו על זה.
הוא לא יכל להסכים איתה יותר, וכבר היה לו רעיון מצויין איך לעשות את זה.



{{הדבר הכי ארוך שכתבתי השבוע שלא כולל התפאנגרלויות. אמפג.
-גאה בעצמה-
בכלמקרה, לכל אלו שעוקבים אחרי הנושא(ואני יודעת שיש הרבה כאלו, אין סיכוי ששני ואני הם כל הצפיות לאשכול הזה O___ם), הסרט אותו הם ראו הוא צ'יקפליק ממש מתוק, ואני מתה לראות אותו. ): זהו. }}

[סחטיין עלייך על האורך כפרע 3>]

הוא היה אמור להיות ממש שמח, נכון? ממש ממש שמח. כלומר, זו היום הולדת שלו, והוא בן 14! וזה כבר גיל דיי גדול. לא רק זה, כל החברים שלו מהבית ספר היו שם, וכולם הביאו מתנות, והבית היה מקושט והעוגה הייתה ענקית....
אז הוא באמת אמור היה להיות שמח. נכון? נכון?!
אבל הוא לא היה שמח. ובניגוד לסוג של חוסר השמחה שבו אתה לא לגמרי בטוח מאיפה זה הגיע ומה מכביד עלייך- הפעם הוא ידע לגמרי מה מכביד עליו.
האסופ העדיף לצאת עם איזו....בחורה ראנדומאלית אחת. במקום לבוא ליום ההולדת שלו.
הוא ידע שזה הגיוני, ושאין לשני שום סיבה לרצות לבלות עם שאר החברים שלו (שרובם גם ככה לא היו לגמריי כריזמתיים או אינטילגנטים כמו מין סא עצמו), ושהוא כבר גדול ובחורות בטח הרבה יותר מעניינות אותו ממסיבת יום הולדת של ילדים.
אבל הוא ממש נפגע מזה.
אולי קצת יותר מידי נפגע....
לא לא, ממש לא יותר מידי. האסופ חבר שלו מאז ומתמיד. נכון? הוא החבר הכי טוב שלו. יותר מזה, הוא כמו אח שלו...בערך. נכון? הוא היה בטוח שאם היה לו אח, אח שלו לא היה מפספס את יום ההולדת שלו.
בעצם אולי זו לא הדוגמא הכי טובה.
אבל זה העיב עליו לאורך כל הערב, גם אם לא הכי היה אפשר לראות את זה. כי הוא כן היה שמח, במקום מסויים, פשוט לא שמח כמו שיכל להיות. הוא ידע שהוא אמר לו שהוא מבין, ושהוא לא יכעס. אבל כשכולם כבר הלכו והוא עלייך לישון ועדין הרגיש קצת פגוע....הוא כבר לא היה כל כך בטוח.

{{סתם כי אני חייבת; האסופ 18, מין-סא 14 ויום XD}}


האסופ לא ידע מאיפה נפל עליו המזל הזה שבדיוק יום אחרי יום ההולדת של מין-סא הייתה הופעה של ג.ו.ד באזור, אבל הוא לא התכוון לנסות לפקפק בזה ומיד התחיל לפעול. היה לו ברור שיש לו, לכל היותר, שלוש שעות עד שמין-סא יחזור מההופעה, והוא היה חייב להיות מהיר.
המזל שלו רק המשיך כשהוא מצא בחנות אחת את כל הדברים שהיה צריך, אפילו יותר מזה כשעשו לו הנחה כי הוא קנה כל כך, כל כך הרבה דברים.
הוא מיהר לביתו של מין-סא, מגיע לשם בזמן שיא, והסביר לאמא שלו במהירות את התוכנית. היא, כמובן, נתנה לו להיכנס ואפילו הציעה את עזרתה(למרות שהאסופ סירב, הוא היה חייב לעשות את זה לבד!), ועם קצת יותר משעה וחצי עד שמין-סא יחזור, הוא התחיל לעבוד.
עם עוד חמש דקות לנצל, האסופ סגר את הדלת לחדר של מין-סא והלך למטבח, איפה שאמא של מין-סא כבר הכינה לו תה כדי שישתה ויתחמם.

"היי!" מין סא קרה כשחזר הביתה, מניח את התיק שלו על המתלה בכניסה וחולץ את נעליו. היה לו כל כך כיף בהופעה! זה רק חיזק אצלו את הידיעה שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיגדל. זה היה פשוט כל כך....כל כך....ואוו.
הוא לא עצר אפילו כדי לגלות שהאסופ היה בבית לפני שנכנס לחדרו.
"וואה-" הוא נעצר בכניסה, ידו עוד נותרת על ידית הדלת כשלא היה מסוגל לזוז לרגע מרוב הפתעה. ארונות, הקירות, המסדרת של החלון, התקרה....הכל היה מלא בכובים. הוא חשב שהיו שם לפחות מליון מהם. אחרי רגע הוא צעד פנימה למרכז החדר, מסובב לאיטו ומביט מסביב כדי לבחון כל פינה, הוא שפשף את עיניו רגע לפני שהביט שוב- כאילו חשב שהזה והכל יעלם בטח.
אחרי רגע יצא מהחדר בריצה אל המטבח וחיוך קל על פניו. "אמא! ראית את החדר שלי הוא-"

"מלא כוכבים?" האסופ השלים אותו, מחייך, לפני שנעמד ממקומו וצעד לעבר מין-סא, מחבק אותו חזק. "יום הולדת שמח, מצטער שלא הייתי שם אתמול" הוא אמר בשקט.

"אה....." הוא מלמל, לא ממש יודע מה לומר. כשחושבים על זה, זה היה הכי הגיוני בעולם שהאסופ היה זה שעשה אותו, אבל באותו רגע זה הפתיע אותו כל כך שהוא לא היה בטוח איך להגיב. הוא הרים את ידיו אחרי רגע, מחבק את השני בחזרה. באותו רגע הוא לא יכל אפילו לחשוב על לכעוס על השני. "א....אני סולח, זה בסדר....". מסיבה שלא היה בטוח בה, הוא לא ממש מיהר להתנתק מהשני.

לאחר כמה שניות נוספות האסופ ניתק את החיבוק ובמקום זאת מושך את מין-סא לחדר שלו. הוא לא טרח כל כך הרבה זמן כדי שהם יעמדו במטבח, כן? הוא דחף אותו לחדר, דואג להשאיר את האור כבוי, והתיישב כהרגלו על המיטה של מין-סא. "איך היה אתמול?" הוא שאל לבסוף, כשהחליט שמין-סא כבר בטוח נרגע מעט. הוא הסתכל סביב ולא יכל אלא להרגיש גאה בעצמו, כל החדר האיר מהכוכבים שהוא הדביק, ועם הכמות שהוא הדביק- החדר באמת האיר. "נהנית?"

"כ-כן..." הוא מלמל, מתיישב על המיטה לצד השני, עיניו עדיין מטיילות בחדר ומביטות על כל הכוכבים שהיו מודבקים בו. "היה נחמד, הרבה באו....אני חושב שעוד יש לנו שאריות של עוגה....רוצה?". משום מה, הוא לא ממש ידע מה לומר. כאילו הרגיש טיפה נבוך פתאום. "אה! מה איתך? אתה נהנית ב....אמ....דייט" הוא הסיט את פניו לרגע כאילו לבחון את הקיר הנגדי, אבל בעצם עיקם את אפו.

"לא תודה" האסופ מלמל, נאנח קצת לפניש התחיל לדבר על הדייט. הוא לא יכל להגיד לו שדעתו הייתה מוסחת כל הדייט בגללו. "כן, היה נחמד. ראינו סרט," היא ראתה סרט, "דיברנו קצת," היא דברה לעצמה, "וזהו. לא היה משהו מיוחד..." כי הלכתי מוקדם. "היה נחמד."

[[יאיי לטיימסקיפ התקוע בעולם כי או קצת קצת מעפנה ):
אז מין סא-17, האסופ-21. וזה ככל הנראה NC-17 על אמת מעכשיו אז על אחריותכם לול]]

לא עבר הרבה זמן מאז שמילא את החדר שלו בכוכבים- עד שמין סא הבין שהוא אוהב את האסופ בצורה שהוא לא אמור לאהוב אותו. כלומר, בהתחלה הוא לא ממש הבין את זה. הוא ידע שהוא נעשה עצבני כל פעם כשהאסופ יצא לדייט, למרות שזה היה נורמאלי לגמרי שגבר צעיר יצא לדייטים. הוא ידע הוא היה עצוב מידי כשהוא הלך, והתגעגע אליו יותר מידי כשהם לא היו ביחד. והיה גם העניין הזה ששניהם התבגרו, אבל בכל זאת בהפרש של 4 וחצ שנים אחד מהשני. מה שהשאיר אותו ואת האסופ, לפחות כרגע, בשני עולמות שונים- גורם להם לבלות הרבה פחות זמן ביחד ממה שהם עשו עד עכשיו.
ובינו לבין עצמו, מין סאה חשב שבעצם הוא כבר גדול מספיק כדי להבין שהוא אוהב את האסופ. כלומר, אוהב.
הוא חשב פעם להציע לו לצאת למחנה שוב, אבל כשרצה להציע זאת הגיע בסוף למסקנה שבגילם זה כבר יהיה מוזר אם הם יצאו ליער ביחד. כלומר, הוא לא היה מנסה כלום גם אם הם היו יוצאים! הוא ידע שזה לא בסדר, שזה לא אמור להיות ככה. ויותר מזה- הוא ידע שהאסופ בטח יבהל, ייקח תרגליים שלו ויברח לכיוון השני אם הוא יגלה. ובעצם...יעלים אותו לגמרי.
והוא לא רצה את זה, הוא העדיף פשוט לשמר את המצב הקיים. אם זה הכי טוב שהוא יכול לקבל....
וככה הוא הגיע לגיל 16. מניח שבמילא עכשיו כשהאסופ עבר את העשרים, וגם יצא עם מישהי (הוא לא זכר את שמה ולא רצה לזכור, כשדיברו פשוט העמיד פנים שהוא שכחן שכזה. הוא כבר היה דיי טוב במשחק). ככה שהסיכויים שהם יתראו יותר מפעם במילניום קלושים. בסופו של דבר, הוא העדיף לומר לעצמו שזה היה פשוט בלתי נמנע.

{{שש ידעת מההתחלה שהם לא MEANT TO BE!}}



האסופ, לפי חוק לא כתוב, אף פעם לא בוכה. סעיף משנה שהצטרף לחוק הזה ביום ההולדת ה21 שלו אומר שכל פעם שהוא מרגיש צורך לבכות, מותר לו להטביע את העצב באלכוהול. לכן כשהחברה שלו לשלושת השנים האחרונות זרקה אותו, בטענות שהיה לו 'קשה להתחייב' ושהוא 'כל הזמן מדבר על חבר הילדות שלו', האסופ לא היסס, אפילו לא חשב על אפשרות אחרת, והלך לשתות.
וככה אחרי שלושה בקבוקי סוג'ו הוא מצא את עצמו דופק על דלת שהייתה לו כל כך מוכרת, למרות שבמצבו הנוכחי הוא לא יכל אפילו לדעת למה. הוא הרגיש כאילו הוא עומד להקיא, או ליפול, או אפילו להקיא ואז ליפול אל תוך הקיא שלו, מה שגרם לו לדפוק יותר בחוזקה. "יא!"