האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

[לא אשמתי שהיה על זה כוכבים את בכלל התחלת עם הפטיש כוכביםםםםםםםםםםםםםםם

ולול מה רייתר בלוק איזה תקוע הוא ):]

"אני לא יכול, הכל מחוץ לדיאטה שלי..." הוא מלמל, נאנח מעט כשהניח את התפריט מולו. "אני מתכוון...אתה יודע"

{{אל תקראי למוטיב המדהים שלי פטיש כךלדשחגףךלשדגכ}}


"דיאטה?" סוניונג היה די מופתע, אבל אחרי רגע החליט שזה דווקא די הגיוני- הוא איידול אחרי הכל. "יא, אתה ממש רזה. אתה לא צריך דיאטה" הוא אמר, תוקע אצבע בזרוע שלו. "עור ועצמות"


{{הוא מוזמן להיעלב מחוסר השירירים}}

"א-אני לא" הוא קרא, נרתע מעט לרגע. "אני עובד על הגוף הזה, תאמין לי." כלומר...לא רואים את זה? הוא חשב שזו עובדה דיי ידועה, או משהו, לא....? "חוץ מזה, אסור לי..." הוא נאנח. "אני לא חושב שאכלתי דברים כאלה כבר המון חודשים. בטח מאז שהתחלנו לעבוד על האלבום, אולי אפילו לפני.

"פעם אחת לא תהרוג אותך," הוא הרים את התפריט, למרות שהוא כבר ידע אותו בעל פה{{מכור לשוקולד כלךשדחכשךףדג}}, "זה יהיה הסוד שלנו, אוקיי?"

"אני...לא באמת" הוא מלמל, למרות שנראה היה שבטחונו התערער מעט- הוא חונך כאיידול טוב יותר מזה. "אני לא יכול..."

סוניונג התעלם ממין-סא וכבר סימל למלצרית לבוא אליהם, מזמין איזומנהשטותשלאחשבתיעליהבאמתלילהשנילילההההההההההה, ורק מחייך אל מין-סא בתמימות כשהיא הלכה. היה לו ברור שהוא יגרום לו לאכול, לא משנה מנה




{{לול אני לא יודע אפילו
איןלי תירוץ לזה}}

[XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
הרגת אותי XDDD
אני אוהבת אותך אור]

טוב, לפחות הוא וויתר על לגרום לו להזמין משהו, מין סא חשב לעצמו- גם אם עיקם את אפו מעט על ההתעלמות. הו השעין את מרפקיו על השולחן ואת סנטרו על כפות ידיו, מביט קדימה.

{{אוי התמימות של מין-סא XD}}


"אז מה אתה כן אוכל?" סוניונג שאל אחרי כמה שניות של שתיקה. "אם אתה לא אוכל שוקולד אתה בטח לא יכול לאכול הרבה דברים." הוא הוסיף, מנסה לשכנע את עצמו שזה לא בגלל שהוא חי על שוקולד, אלא ששוקולד זה דבר הכרחי בחיים של כל האנשים.


{{אני רואה אותו, סטודנט שחי על שוקולד |:
מטאבוליזם מהיר יש לו בטח}}

"מה זאת אומרת? מי שלא אוכל שוקולד יכול להיות מלא דברים" הוא אמר, מגחך מעט. "לא אני, בכל מקרה. אני אוכל רק מה שמרשים לי....אלוהים זה נשמע כל כך מפגר" הוא נאנח, מזיז יד אחת מסנטרו רק כדי להצמיד אותה לרגע למצחו. "אתה יודע, אוכל בריא, מאוזן וכל זה"

"אני לא מצליח לחשוב על הברה מאכלים שאין בהם שוקולד" הוא מלמל, מחייך. "בבקשה תגיד ליש אתה לפחות אוכל בשר"


{{רייטר בלוק שני, רייטר בלוק.
באמצע הלילה}}

"כן, ברור" הוא אמר, מהנהן כשחייך מעט. "אני לא יכול לא לאכול בשר, גם זה לא טוב לדיאטה".

[עריכה: אומגגגגגג עמוד עשרים!]

{{האמת מגיבה לך רק כי יוטיוב עושה עלי חרם לול}}


"הדיאטה שלך נשמעת לא בריאה במיוחד" הוא מלמל. "אני אגיד לסופ סאשון, מישהו צריך לשנות את הדיאטה שלך." הוא אמר בטון החלטי


{{עוד רייטר בלוק |:
הפעם זה אולי בגלל המבחן OTL}}

[שקט את אוהבת אותי]

"הוו לא לא" הוא אמר, מניד בראשו כשצחק מעט. "תאמין לי שלא משנה למי תפנה, הדיאטה שלי לא תכיל שוקולד וממתקים בחיים"

{{תגידי לעצמך מה שאת צריכה כדי לעודד את עצמך, לא ישנה את העובדה שזה נכון ):
שאני אוהבת אותך, Y/Y?}}


"לפני רגע אמרת שאתה יכול לאכול רק מה שמרשים לך. זה לא בסדר." הוא הסתכל על מין-סא שוב. "אתה רזה מידי, אני היחיד שזה מפריע לו?"

[333>]

"אתה ואמא שלי" מין סא מלמל, מניד בראשו כשנשען לאחור בכיסאו. "למה? לדעתי אני בסדר"

{{
L O L L I D E L L A אומר/ת:
אומג "אתה ואמא שלי" XD
זה נכנס לרשימת ה"דברים שלא אומרים לדייט שלך"
XD
}}


לפני שלסוניונג הייתה הזדמנות להגיד משהו נוסף המלצרית הגיעה, גורמת לו לחייך חיוך גדול כשהניחה את ההזמנה שלו על השולחן. למרות שבאופן רשמי למנה קראו וופל בלגי, היה בה יותר שוקולד מאשר וופל, וזו אחת הסיבות למה היא המנה האהובה עליו.


{{OTL אני ממש רעבה ;;
אני רוצה מקסברנררררררררררררר}}

מין סא בהה רגע ארוך במנה-מפלצת שהונחה על השולחן שלהן. מסיט את מבטו ממנה אחריי רגע ארוך, ארוך מידי. הייתה סיבה שבגללה הוא לא אהב להיכנס למקומות כאלה, סיבה טובה מאוד.כלומר....בינו לבין עצמו הוא היה חייב להודות שזה הריח ונראה ממש טוב, והמסקנה ההגיונית הייתה שגם הטעם טוב באותה מידה. אבל, אבל..... לא. פשוט לא.
"בתאבון" הוא מלמל אחריי רגע, משעין את לחיו על ידו כשהביט בשני.

"אני רוצה שתאכל גם" סוניונג אמר, דוחף את הצלחת לכיוונו של מין-סא. "קצת לא יהרוג אותך. בשבילי?"

"לא, לא, אני באמת לא יכול" הוא מלמל, מניד בראשו כשדחף את הצלחת חזרה אל השני. "באמת"

סוניונג נאנח וסידר את הצלחת מולו, חותך חתיכה קטנה מהוופל לפני שקירב אותה אל פניו של מין-סא. "אולי בכל זאת?"

"לא" הוא מלמל, מניד בראשו. מרגיש לרגגע כמו ילד קטן שאמא שלו מנסה לשכנע אותו לטעום משהו שהוא ממש לא רוצה. רק שבמקרה הזה כל ילד היה אומר שהוא אידיוט.

סוניונג משך בכתפיו, "אתה מפסיד," הוא מלמל לפני שאכל בעצמו את החתיכה. "אני אגרום לך לאכול את זה בסוף" הוא הוסיף

"אתה יכול לנסות" הוא חייך בהתרסה, מושך בכתפיו. "אבל זה לא יעבוד"

סוניונג הרים גבה. "רוצה להתערב?" הוא שאל, מחייך. "אם אני גורם לך לאכול את זה, אני מנצח. אם זה ייגמר לפני, אתה מנצח."

"בסדר" הוא אמר, מזדקף חזרה. לעורר את החוש התחרותי שבו, זה לא היה חכם. "על מה מתערבים?"