האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

"זה לא בגללך" הוא אמר למרות שזה היה שקר מוחלט. "לא הכל בגללך" הוא ניסה לשכנע את עצמו כבר. "היו לי סיבות אחרות, וזה לא כאילו אני יכול לבטל את זה עכשיו." שוב, שכנוע עצמי. הוא התחיל להרגיש כאילו זה עובד. פשוט... רציתי להגיד לך. שלא תשמע ממישהו אחר."

"בסדר" מין סא מלמל, לחלוטין לא מאמין לשני. הוא הרגיש גוש עולה וחוסם את גרונו שוב, לעזאזל.... "אתה בורח לצבא...."
הוא הפסיד אותו, בסופו של דבר, הוא הפסיד אותו לגמרי. "אני מניח שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא".

"תקשיב, מין-סא," הוא אמר, השם נשמע כבר קצת חלוד כשיוצא מפיו, "אני... אני באמת מצטער על הפעם ההיא. אני מצטערת שזה הוביל לכזה מצב- אבל..." הוא לא סיים את המשפטף לא יודע איך לסיים אותו. אבל כבר אין מה לעשות? זה נשמע עלוב, אפילו בשבילו.

"א-" מין סא פתח את פיו כדי לדבר, לא מתעכב יותר מידי על העובדה שהדרך שבא השני הגה את השם שלו בצורה כל כך זרה העבירה בו צמרמורת.הוא עמד לומר משהו, אבל הדלת מאחוריהם נפתחה ואמו הציצה.
"האסופ?" היא אמרה, מביטה בו רגע. "לא זיהיתי אותך כמעט! עם השער ככה....בוא, תיכנס. מה אתם יושבים בחוץ" הוא משכה את שניהם פנימה, לא מתייחסת למצב שאליו נקלעה בלי יודעין. "לא שמענו עלייך כל כך הרבה זמן, כבר חשבתי שרבתם"

{{טייםסקיפ כנראה אחרון, בוהו ;__;~~
גילאים! האסופ- 23, מיןסא- 19}}


האסופ התגייס בלי יותר מידי חרטה בלב. כן, הוא הרגיש נורא על הפגישה עם מין-סא יום לפני, וכן, הוא הרגיש אפילו יותר נורא שהם לא סדרו את המצב ביניהם- אבל היה מאוחר מידי לזה והוא היה צריך לחשוב על החלק הטוב בעניין. הוא סוף סוף בצבא, תורם משהו למען המדינה שלו.
וככה הוא התחיל את השירות שלו. והוא יהיה חייב להודות שזה לא היה כזה נורא.
כבר בטירונות הוא הכיר כמה אנשים נחמדים, וחלקם המשיכו איתו לתפקיד, שם הוא הכיר אותם יותר טוב. הרוב היו מבוגרים ממנו, אנשים עובדים שהשתחררו לשנתיים בשביל השירות- והמליצו לו על כל מיני עבודות. כמה המליצו לו על עבודה משרדית בHWE, דבר שנראה לו מוזר("יש שם בכלל עבודה משרדית?"), אבל הם הבטיחו לו שזה שווה את זה ואפילו אמרו לו שהם יעזרו לו כשהוא ישתחרר. אחד אחר אפילו הכיר לו קרובת משפחה שלו, היג'ין, שאיתה הוא התחיל לצאת בזמן הצבא(דבר שהוכיח את עצמו כקשה עם החופשות הנדירות שהם מקבלים, ועם זאת כל כך משמח בכל חופשה).
וככה חלפו להם שנתיים, שנתיים בהם האסופ השתנה לגמרי, שנתיים בהם הוא הפסיק כמעט לחלוטין לחשוב על מין-סא.
שנתיים יחסית קצרות בעיניו, עכשיו כשהוא נכנס לעבודה החדשה שלו(אליה הוא התקבל כבר לפני חודש). מה שאמרו לו הסתבר כאמת והוא נהנה בעבודה שלו, משרדית למדי ורגילה אף יותר אבל התשלום היה טוב והשעות היו נוחות.

מי סא סיים את לימודיו, רק כדי לעבור ולהקדיש את זמנו לדבר אחר. למעשה, בדיוק למה שאמר שיעשה כבר בגיל עשר. מפה לשם הוא מצא את עצמו בלייבל פחות מוכרץ מחליט (וכן, הוא החליט, לא דחו אותו) שהוא לא רוצה להיכנס ללייבל גדול וללכת לאיבוד בין כל האחרים שינסו להגיע ללהקה או דבר כזה שם כמוהו. עדיף לו לייבל קטן, שבו אור הזרקורים יהיה עליו.
עם הזמן הוא התמכר לאימונים, היה בהם משהו מלא כוח. בלשיר, בלרקוד. אולי העובדה שהוא היה ממש טוב בזה. הוא גם סיגל לעצמו גישה שתאמה את היכולות שלו. אם הזמן, הוא לא ידע אפילו איך הוא סיגל אותה. אבל מנקודה זו ואילך היא פשוט תמשיך להתפתח. זה לא משנה, כי הוא ידע להסתיר אותה טוב מאד ולהיות נאהב (על ידי מה שרצה שיאהב אותו. אם הייתה לו האפשרות להיות מגעיל למישהו, הוא היה עושה את זה ועוד איך).
היה טיפשי לומר שהוא שכח את השני. אתה לא שוכח את האהבה הראשונה שלך הרי, נכון....? וגם אם הוא היה גבר וגם אם הוא שבר את ליבו, לא היה מצב שהוא ישכח אותו. אה...אולי זה מה שהפך אותו למריר כל כך?
לא שזה חשוב, הוא לא יראה אותו יותר בחיים, ואולי עדיף ככה.
והנה הוא היה היום, לא הרבה יותר מידי זמן אחרי שנכנס להתאמן כטרייני בHWE, בן 19. ולחלוטין, מבחינתו, על המסלול הנכון להשיג את המטרה שהציב לעצמו.

הדבר היחיד שהאסופ שנא בעבודה שלו זה שלפעמים העובדים הבכירים יותר הרגישו כאילו הם יכולים להשתמש בהם כשליחים, והם לא יכלו לסרב אם הם רצו את עבודתם(האסופ כבר ניסה את זה, אבל הוא לא היה ותיק מספיק כדי להמשיך עם זה).
ואמנם לא היו לו דברים יותר טובים מאשר להסתובב בבניין הענק של HWE, אבל זה לא אומר שהוא נהנה מזה.
הוא הסתובב באחד המסדרונות, לא יודע את מי בדיוק הוא צריך למצוא ומה מהדברים שהוא מחזיק לתת לו- אבל הוא הניח שהוא יסתדר. הוא תמיד מסתדר. גם ככה משלמים לו כאן לפי שעות.
רטט בכיס שלו הוציא אותו ממחשבותיו האפורות, והוא חייך מעט כשראה שמדובר בהודעה מהיג'ין. הוא עסיק את עצמו בהודעה והמשיך ללכת, כלל לא שם לב לדרך עד שנתקע במישהו. הוא נרתע מעט אחורה ורים את עיניו מהסלולרי כדי לראות במי נתקע, אבל לא יכל להוציא הגה מהפה שלו כשראה במי מדובר.

מין סא בדיוק היה בדרכו חזרה לחד ר האימונים אחרי הפסקה שבא שטף את פיו. הוא העביר יד בשערו, משנן בראשו שוב את התנועות שלימדו אותם. הוא רצה לזכור הכל, להוכיח, שוב, שהוא הכי טוב שם. הוא ידע את זה, שאף אחד מהטרייניזהאחרים שם לא יכול להשתוות לא. הוא היה בדיוק באמצע השמינייה החמישית כשמישהו נתקע בו.
מין סא כבר הרים את ראשו, מוכן לכעוס על מי שזה לא יהיה (הוא עוד לא יכל לצעוק עליו, אבל הוא בטח ירשום את הפנים ויצער עליו אחריי שהוא יתפרסם). אבל.... לא יכול להיות..... הוא ניער את ראשו כאילו אם יעשה זאת הפנים שמולו ישתנו, אבל הן נותרו אותו הדבר.
"....מה אתה עושה כאן?" הוא שאל אחרי רגע, מסגל לקולו את הקול הקר והיציב ביותר שיכול היה לסגל.

"אני עובד כאן." הוא ענה, משלב את ידיו ונזהר שהדפים לא יפלו לו. רק זה היה חסר לו, להביך את עצמו לפניו אחרי שנתיים. הוא היה שואל למה השני כאן אם זה לא היה ברור מאליו; הוא כבר ראה מספיק טרייניס כדי לדעת לזהות אותם כבר.

".....הא" הוא מלמל אחרי רגע. לא מצליח לחשוב על תשובה טובה יותר מזה "טסס...נו באמת...." סינן אחריי רגע, מגלגל את עיניו ונאנח.מכל המקומות שהשני יכל לעבוד בהם...הוא בחר דווקא במקום הזה? מה לו ולעסקי השעשועים בכלל?!

"יש לך בעיה עם זה?" הוא שאל, לא אוהב את המבט על פניו של השני.

"לא, אין לי בעיה עם זה בכלל. אתה מוזמן לחזור כאילו מעולם לא עזבת ולהרוס את חיי שוב" מין סא אמר, מטה את ראשו מעט הצידה הכחייך חיוך שהיה בבירור מאולץ ומזוייף. שנייה אחרי זה החיוך נעלם, וכשהט את ראשו בדיוק לצד השני הבעת פניו התחלפה לכזאת מלאת תוכחה. "מה נראה לך?"

"אתה תמיד מוזמן לעזוב, אם זה לא מוצא חן בעיניך." הוא השיב בהבעה מלאת שיעמום. הוא לא התכוון לברוח שוב, הוא לא יברח שוב- אם מישהו צריך לברוח הפעם זה מין-סא. "אם אתה חושב שאני אהרוס את חייך 'שוב'."

"הא" הוא אמרף מניד בראשו מעט. "באמת, פה? אני סוף סוף עומד לפרוץ. חכה קצת זמן, ואני אדאג להעיף אותך מכל המדרגות מכאן". הוא לא ידע אם הוא באמת מתכוון לזה. הוא לא רצה שהם יהיו אויבים, אבל המילים כבר יצאו. הצטברו אצלו כל כך הרבה כעס\ עצב, וטינה במשך השנתיים האלה.

"אנחנו בכלל לא באותו עסק" הוא נאנח, לא מאמין שהשני חשב שהוא יוכל להשפיע בכלל על העבודה שלו. "וגם אם היינו, לא היית יכול להעיף אותי" הוא נתן לחיוך משועשע לעלות על פניו. "עד שתפרוץ..."

"לא כל כך" הוא אמר, מניד בראשו ומשלב את ידיו. [[האמ תשבאמת לא כל כך. הוא פורץ בגיל 20 לא?]]הוא משך בכתפיו שוב לפני שפנה לעקוף את השניהוא הסיט את מבטו רגע לאחור אחרי שעקף אותו, מביט רגע על גבו. איפשהו בפנים הוא רצה לומר שהוא מצטער, שהוא לא באמת שונא אותו....אבל הרגע הזה עבר. "שמור מרחק"

{{כן נו אבל מה את מגלה להם את העתיד ;_;}}


האסופ משך בכתפיו, עוד משועשע. "בטוח שתצליח לעמוד בזה?" הוא מלמל והמשיך ללכת, מחליט שהוא בזבז מספיק זמן על מין-סא ושעדיף לו למצוא כבר את הבנאדם שהוא מחפש.

{{


ובנימה כל כך, כל כך עצובה זו, אני מודיעה על סגירתו של הר"פ, שכן הוא שירת את מטרתו בצורה נאמנה והכיל את העבר של מיני וסופ ;____;~
-בוכה פוראבר עם שני-

ידענו שהסוף קרוב כבר מההתחלה, אבלאבל. אנחנו עדיין מאוד עצובות וכנראה שנבכה עליהם פוראבר ושלא נוכל להסתכל על כוכבים באותה צורה/לראות את הסרט ההוא שהאסופ ראה בלי לבכות קצת עליהם.
אני מקווה שנהניתם לקרוא כמו שנהנינו לכתוב(...כתבתי את זה בהתחלה כ"לבכות" -מוכה-), אבל מעכשיו והלאה האסופ ומיןסא ימשיכו את עתידם בר"פ הכללי.
וכן, מוטיב הכוכבים ימשיך שםםםםםםםםםםםם
והם ישלימו.
ישלימו!!!!!!!!!


-בוכה פוראבר-
-סוגרת ר"פ-
-ממשיכה לבכות-


}}




{{אני מחוייבת לציין שהאסופ אכן סטרייט. זהו}}



{{אוקיי אז מסתאאאאאאאאאאבר ששני ואני אהבנו את הר"פ ואת מיןסופ יותר מידי מכדי לתת לזה להיגמר ככה, והר"פ הראשי לא מתקדם כלכך(אשמתי חלקית, אני יודעת)................
אז בעקבות התעקשות של שני אני פותחת את הר"פ שוב יאיD:

עדיין רק אני ושני מגיבות כאן ויהי מה |:
(האסופ גם עדיין סטרייט) }}

[טויב אז מניחה ש....מין סא בן 20, האסופ בן 24 (ועדיין סטרייט *בוכה לנצח*)]

הוא בחיים לא האמין שהרגע הזה יגיע כל כך מהר. אבל..... הוא הגיע. וזה היה מבחיתו דיי מטורף ודיי לא יאומן. וגם ממש, ממש מפחיד. כלומר, הוא לא נתן לאף אחד לראות את זה- כלפיי חוץ הוא הראה את הביטחון המעט נרקיססטי שיהפוך לסימן זיהוי מובהק שלו בעתיד. אבל כלפי פנים הוא היה מבועת. מה אם לא יאהבו אותו? יותר גרוע- מה אם ישנאו אותו? מעריצים זה...מפחיד. הם באמת עם ממש ממש מפחיד.
כלומר, נראה היה שהקליפ והסינגל קיבלו תגובות חיוביות. זה נכון. אבל מחר ההופעה הראשונה שלו- והיה איזה קול קטן בראשו שאמר לו שמחר הכל, פשוט הכל, הולך להתפקשש. וזה הפחיד אותו נורא.
מעבר לזה, השעה כבר הייתה שעת ערב מאוחרת. בערך 9 בלילה? הוא בדיוק סגר אימון אחרון של ריקוד עם כל הרקדני רקע לקראת ההופעה מחר. צריך לוודא שהכל יהיה בסדר, מושלם. ובכל זאת...הנה הוא בשירותים. מקיא את נשמתו מרוב לחץ. לא היה בזה טעם, למרות שהוא ניסה לאכול- כל מה שאכל פשוט...יצא החוצה. ככה.
מה שהיה באמת, באמת בעייתי.
הוא גם ידע שהרקדנים בטח מחכים שיחזור מההפסקה שביקש, והוא גם רצה לחזור. הוא רק...חייב לסיים כאן קודם.
לפחות לא היה שם אף אחד חוץ ממנו.

האסופ רטן לעצמו כשמיהר במסדרונות, עובר פינה אחר פינה אחר פינה, מקווה מאוד שהוא זוכר את הדרך הנכונה. זה היה פשוט המזל שלו שדווקא כשהוא צריך לעבוד עד מאוחר השירותים בבניין שלו 'סגורים בגלל בעיית צנרת'. צנרת! אז כמובן שהוא צריך לרוץ לבניין השני, הבניין של הטרייני'ס והאמנים החתומים. זה לא שהייתה לו בעיה אמיתית עם הבניין, הוא פשוט היה כל כך רחוק ודי לא מוכר ולא באמת היה לו כוח לחפש את השירותים כשהוא, טוב, צריך אותם.
הוא שחרר אנחת רווחה כשראה את הסמל המוכר על אחת הדלתות במסדרון בו הוא עבר עכשיו, נכנס במהירות ומשחרר אנחה נוספת כשגילה ששם אין שלטים של 'בעיית צנרת', אבל הוא נעצר מלהמשיך את תוכניותיו כששמע רעש לא מזוהה מאחד מתאי השירותים, מלווה בשיעולים. "הכל בסדר שם?" הוא שאל, לא יכול להתעלם.


{{באתי להוסיף // בסוף. את מבינה מה את עושה לי |: }}

מין סא נשנק מעט, מחניק שיעול כששמע שמישהו היה שם. הוא היה עסוק מידי בשביל לשמוע את הדלת הנפתחת- אבל כשהמישהו הזה דיבר כבר לא היה ממש ספק. ולא רק שהיה שם מישהו- הוא זיהה את הקול הזה. כמובן, אין הוא יוכל לשכוח את הקול שלו? הוא היה מוכר, מוכר מידי.
זה רק הבליט את העובדה שעכשיו, כשהוא מפוחד כל כך ובפאניקה, הוא ממש היה יכול להיעזר בחבר טוב.
אבל זה לא שזה ממש שינה משהו.
"הכל בסדר!" הוא קרא אחריי שהבין שהשקט התארך יותר מידי. הוא קיווה שאולי, רק אולי, הוא לא יזהה את הקול שלו פשוט יעזוב אותו בשקט. (וזאת למרות החלק האחר, הקטן והבוער כל כך שבו שממש קיווה שהוא לא רק שיזהה אותו, אלא אף ידאג לו מספיק כדי לתמוך בו)

[[ //////////////////////////////// ]]

האסופ נעצר לרגע. הקול הזה היה מוכר לו, אבל הוא לא יכל להיות בטוח ממשפט קצר כזה. "אתה בטוח?" הוא שאל וכבר התקרב לתא ממנו בקע הרעש. "אתה לא נשמע בסדר" הוא קיווה שזה ידרבן אותו להגיד עוד משהו, הפעם ארוך יותר כדי שהוא יהיה בטוח.



{{יואו את צוחקת אבל זה קרה גם הפעם חכלשידגכלחשידכךל}}

אם הוא לא היה יודע יותר טוב הוא עלול היה לחשוב שהוא עושה את זה בכוונה.
"אני בסדר, באמת" הוא אמר, מרים את ראשו ואת עיניו כדי להביט על התקרה. הוא שכח לרגע שהוא בעצם מנסה לא להיות מזוהה, והמשיך, "זה שום דבר"

[זה טוב את מורגלת P:]

להאסופ כבר לא היה צל של ספק מי נמצא בתא עכשיו. זה לא היה קשה לזהות את הקול, למרות שעכשיו הוא נשמע קצת צרוד, מהסוג הזה שצריך שיעול טוב כדי להעביר. גם לא לא היה לו קשה לזהות את סגנון הדיבור, זה היה בדיוק כמו כשהם היו צעירים ומין-סא היה מסתגר בשירותים כשהוא לא הרגיש טוב, טוען שהוא בסדר גמור כשבעצם הוא היה במצבים הגרועים ביותר שלו. "מין-סא?" הוא שאל, מקווה מאוד שהוא לא טועה. "זה אתה?"

"אה...." הוא מלמל. לרגע אחד הוא רצה, ממש רצה, לשקר ולומר לא. ואז אולי השני ישתכנע ויעזוב אותו בשקט. אבל הוא כבר הגיב בצורה אחרת לפני שהספיק לחשוב על זה. ועכשיו אם הוא יגיד לא השני במילא לא יאמין לו. אם הוא אהב את זה ואם לא- האפוס הכיר אותו טוב מספיק. טוב מידי אפילו.
"אני בסדר האסופ" הוא מלמל, נשען אחורה ומשעין את גבו בצליל מכה חלש על דלת התא. "חוץ מזה זה לא שזה מעניין אותך בכל מקרה".