האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

"אתה לא נשמע בסדר, מין-סא" האסופ מלמל חזרה. "אתה מוכן לפתוח את הדלת הזו כבר?" הוא לא העיר על המשך המשפט שלו.

הוא נאנח, מנגב את פיו בנייר טואלט לפני שקם על רגליו ופתח את הדלת. מרים את מבטו על השני ומעביר יד בשערו, עדיין שחור, אבל ארוך יותר מקודם ומסופר בתספורת איידולית-אופנתית כלשהי. "מה אתה רוצה" הוא מלמל, עייף מידי כדי שיוכל להזריק טון של סרקסטיות וארסיות לתוך קולו.

{{לגמרי חושבת על 'ארסיות' בתור ערס}}


לבדוק שאתה בסדר, הוא ענה לו בראשו אבל לא אמר את זה. "אתה נראה חיוור. הקאת? אתה חולה?" הוא המשיך לשאול שאלות, שם את ידו על המצח של השני. "אתה קצת חם..." הוא העביר את היד על הפנים של מין-סא, מתעלם מכך שהיא מתמלאת בזיעה קרה, כשלפתע נזכר במה ששאר האנשים במשרד דיברו עליו: הלייבל סוף סוף הוציא זמר חדש שצבר כבר ממש הרבה מעריצים, מין-סא. "התשת את עצמך לחלוטין...?" הוא השאיר את היד שלו על הצוואר של השני, לא ממהר להזיז אותה.

"אה.....הא" הוא מלמל, כל משפט שהעלה בראשו כדי להרחיק את השני נעלם ברגע שזה נגע במצחו, בלחיו. עברו כבר כל כך הרבה שנים, והוא תמיד היה דיי בטוח- כל עוד השני לא היה בסביבה- שהוא התגבר עליו ושכבר אין שום חלק בלב שלו שעדיין מסוגל לרטוט בגללו. ומגע סתמי כל כך, של שנייה אחת- שבר מיד את כל ההטעיה המחוכמת שהטעה את עצמו במהלך השנים.
"אני מופיע מחר פעם ראשונה...."

"אני לא חושב שאתה יכול להופיע מחר" הוא מלמל, מוסיף מהר: "לא במצב הזה לפחות. אתה חייב לנוח" הוא הוריד את ידו ממנו רק כדי למשוך אותו מהיד לכיוון הכיור. "תשטוף את הפנים שלך, אני לא יכול לראות אותך במצב הזה"

"אה...כן" הוא מלמל, מהנהן כשהתכופף בצייתנות אל הכיור ושטף את פניו. זה היה כל כך מוזר..... להיות איתו באותו חדר שוב. לדבר ככה....כאילו לשניה אחת הוא היה מסוגל להעמיד פנים ששום דבר לא קרה והם עדיין חברים. "אני לא יכול לא להופיע מחר, מן הסתם. אנחנו נסיים פה את החזרה ואז אני אנוח"

"אם תתעלף על הבמה בהופעה הראשונה שלך זה יכתים לך את הקריירה לתמיד. לך לנוח עכשיו, אני בטוח שהתאמנת מספיק" הוא הפציר, מרגיש שוב כאילו הוא מדבר עם מין-סא צעיר, אחד שבדיוק עובר את מרד הנעורים שלו ומסרב להקשיב לכל דבר אלא אם זה יעזור לו להשיג את מטרתו. אז זה מה שהוא ניסה לעשות, לשכנע אותו שזה הכל לטובתו.

"אבל הרקדנים...הם מחכים שאני אחזור" מין סא מלמל, נאנח כשנשען לאחור על מסעד שורת הכיורים, מניח אליו את ידיו ומרכין את מבטו. הוא עצם את עיניו לרגע ארוך לפני שפקח אותן חזרה. לנוח עכשיו....הוא ממש לא היה מתנגד לעשות את זה. והוא גם ידע שהאסופ צודק, אבל עדיין....

"אני בטוח שהם מותשים בדיוק כמוך. תן גם להם ללכת לנוח, כדי שמחר ההופעה שלך תהיה מדהימה" הוא ידע שזה רק עניין של כמה רגעים לפני שמין-סא יבין שהוא צודק וילך כבר לנוח, עם עדיפות ללישון.

הוא שתק לכמה רגעים, כאילו חשב על זה לפני שנאנח שוב והנהן. האסופ תמיד ידע מה הוא אומר, בסופו של דבר. הוא היה מאותם אנשים שכמעט תמיד צדקו. ""אתה צודק..."

"ברור שאני צודק." האסופ הסכים, תופס בידו של מיןסא שוב והפעם מוציא אותו מחדר השירותים. "איפה חדר החזרות שלך? אני רוצה לוודא שאתה באמת הולך עכשיו"

{{מבחינתי כאן נכנס אחלה טייםסקיפ}}

"......הוא מה?" מין סא אמר בקול קפוא, אחיזתו סביב הפלאפון שאחז מתהדקת חזק כל כך שאצבעותיו הלבינו. באותו רגע הוא הודה שהוא יושב שם, מאחורי הקלעים ומחכה שכל ההכנות הסתיימו ולא שם בבית, מול ההורים שלו. זה היה טוב כי ככה ההורים שלו לא ראו את ההבעה על פניו ואת ההתנהגות שלו ולא יכלו לפרש אותה. מצד שני כל האנשים מסביב לא אפשרו לו לבעוט במשהו כמו שממש רצה לעשות.
כמו שניחש, אמו לא פירשה נכון- מבחינתה הוא פשוט היה מופתע והיא הייתה צריכה לחזור על דברייה, אז היא חזרה.
"האסופ הזמין אותנו לחתונה שלו! איזה יופי נכון? למרות שלא ראיתו אותו כבר כל כך הרבה זמן...."
היא נשמעה כל כך שמחה ומרוצה, כמעט כאילו זה היה הבן שלה שהתחתן. והוא, מצידו, פשוט רצה להשלך את הטלפון על הרצפה. הוא חשב ש...כלומר, הוא לא חשב שהם הולכים להיות ביחד או משהו כזה, ממש לא. אבל הוא חשב לפחות שהם כבר לא שונאים אחד את השני. ושדבר כזה גדול- שהוא פאקינג מתחתן!- האסופ יספר לו. אבל לא, הוא היה חייב ללכת ככה מאחורי הגב שלו. ברור שהוא עדיין לא מרגיש נורמאלי לידו....
"אה"
"תקשיב" אמא שלו התחילה שוב, "אני יודעת שאתה בטח ממש עסוק עכשיו עם כל הקידומים שלך- אנחנו אפילו בקושי רואים אותך- אבל לחתונה אתה בא! בלי תירוצים של לא יכול!"
"אני לא אוכל-" הוא התחיל, הוא עוד אפילו לא שמע את התאריך כשאמר זאת, אבל היא קטעה אותו.
"הוא עובד איתך באותה חברה, אני בטוחה שהם יארגנו לך יום חופש כדי שתבוא לשם. או אפילו חצי יום חופש- העיקר שתבוא"
"אני-"
"בא. אתה בא".
הוא נאנח. "אמא, קוראים לי לעלות על הבמה לחזרה" הוא זרק שקר מוחלט לפני שבירך אותה לשלום וניתק את הטלפון.ידו רועדת כשהניח אותו, חזק מידי, על השולחן לידו. לעזאזל איתו. באמת, באמת, לעזאזל איתו.
הוא שנא אותו כל כך באותו רגע שידיו רעדו. מין בסא עצם את עיניו בחוזקה וונשם באיטיות כדי להירגע. הוא קלט רק אחריי שפקח את עיניו מצלמה מכוות עליו. נו, ברור שהוא לא יכול לבעוט במבו- תמיד היה מישהו שיצלם. הוא חייך, מנופף לשלום וזורק כמה מילים לפני שקם. עכשיו הוא באמת היה צריך ללכת לחזרה.


[אומג חפרתי XD]

{{זה בסדר I STILL LOVE YOU}}


האסופ היה לחוץ. אבל זה היה הגיוני, נכון? הרי מי לא יהיה לחוץ בום החתונה שלו? ידיו רעדו מעט כשהוא ניסה לקשור את העניבה שלו אז הוא פשוט עזב אותה על צווארו, לוקח כמה נשימות עמוקות ומסתכל על עצמו במראה, מנסה להירגע.
הוא היה שמח, ברור שהוא היה שמח. היג'ין אומנם הייתה צעירה ממנו בחמש שנים, אבל היא עדיין הייתה נהדרת ומדהימה- ובדיוק מה שהוא חיפש אחרי התקרית עם מין-סא. מישהי שתמיד מחייכת, בעלת צחוק מדבק ושמחת חיים שלא נגמרת. ההפך הגמור ממה שהאסופ היה באותה התקופה.
הוא ניסה לקשור את העניבה שוב, הפעם גם מצליח, ולקח נשימה עמוקה(פעם אחרונה הוא הבטיח לעצמו) לפני שיצא מהחדר ועשה את דרכו לאולם.
לא עבר הרבה זמן עד שאנשים התחילו להגיע וההורים של היגי'ן ושלו משכו אותו איתם כדי שיקבל איתם את פניהם של כל האורחים שהם הזמינו, שהתבררו כהרבה מאוד. הוא ידע שהיג'ין לא תגיע עד לשעה מאוחרת יותר, אבל הוא עדיין התבאס שהוא לא כאן איתו עכשיו, בטוח שאם היא הייתה לידו הקידה החוזרת והממושכת הזו הייתה הרבה פחות מעצבנת, כמו כן שיחות החולין וברכות ה"מזל טוב!"

הוא באמת לא רצה לבוא לשם, ממש לא רצה. אבל בדיוק כמו באותה שיחת טלפון ההורים שלו הכריחו אותו. ובאופן אירוני אפילו במשרדים נתנו לו יום חופש בשמחה. ככה שבסופו של דבר....הוא מצא את עצמו לבוד בגד חגיגי ונגרר אחריי ההורים שלו אל החתונה אחריי שכל הטענות שלו על היותו עסוק התמוטטו כמו מגדל קלפים.
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא רואה אותו מאז שיחת הטלפון ההיא. והוא ידע שבין אם הוא רוצה לעשות את זה ואם לא- הוא הולך לנסות להשקיע את כל מאמציו בלמרר לו את היום. זה לא פייר. זה פשוט לא היה פייר שרק הוא יסבול.
אז ככה הוא מצא את עצמו נגרר אחריי הוריו אל שורת קבלת הפנים, הוא קד לפני הורייה של..... זה לא באמת היה חשוב, אשתו לעתיד של האסופ. לפני שנעמד מול האסופ. הוא לא היה צריך אפילו להתאמץ כדי לסגל לעצמו טון ארסי- הוא פשוט נשפך מעצמו.
"מזל טוב".

האסופ ידע שיש סיכוי שזה יקרה כשהם החליטו להזמין את ההורים של מין-סא, אבל הוא קיווה שמין-סא עצמו יהיה עסוק מידי מכדי לבוא לחתונה שלו. הוא היה צריך לדעת שהמזל שלו לא עובד ככה. הוא התעלם מהטון של מין-סא וחייך אליו. "תודה, אני שמח שיכולת להגיע" הוא השיב, לא טורח לקוד לפניו

"ממש, אל תשקר לפחות" הוא מלמל, מגלגל את עיניו מאלה לפני שהניד בראשו. "תאמין לי שאם הייתי יכול..." הוא הוסיף בקול שקט מספיק כדי שהוריו לא ישמעו אותו אבל ברור מספיק כדי שהשני ישמעף :לא הייתי בא"

"אף אחד לא מחזיק אותך כאן, אתה יכול ללכת" הוא ענה בקול שקט כמו של מין-סא, מחייך כל הזמן כדי שזה יראה כאילו הם סתם מדברים ומשלימים פערים(הרי אף אחד לא ידע על אותו היום שהם נפגשו בשירותים).

"לא, אני כבר כאן, אני אשאר" הוא אמר, מותח את שפתיו בחיוך מלא מרירות. חוץ מזה, זה לא שההורים שלו ייתנו לו ללכת בכל מקרה. זו כבר הייתה הבעיה של האסופ על שהלך מאחורי גבו והזמין אותם.

"אז לפחות אל תהרוס לי את זה" הוא נאנח. "אני מתחתן היום, מין-סא. אין לי זמן לדאוג לך ולשגעונות שלך." הוא הוסיף לפני שפנה אל אחד האורחים האחרים שהגיע, קד ומחייך ומודה, ובעיקר מתעלם ממין-סא.

".....סליחה?" הוא סינן, עוצר כדי להביט בו בעיניים רושפות. עד שהוא חשב ללכת משם ולעזוב את זה כרגע הוא היה חייב לומר משהו כזה. זה פגע בו, ויותר מזה- זה עצבן אותו. "השגעונות שלי....?"

האסופ חזר להסתכל על מין-סא כשהאורח איתו הוא דיבר המשיך בדרכו. "בדיוק על זה אני מדבר, מין-סא" הוא אמר קצת בכעס, מסתכל סביבם כמה רגעים לפני שתפס בזרוע של מין-סא ומשך אותו איתו לחדר בו התארגן מקודם. "אתה מוכן להסביר לי מה הבעיות שלך?" הוא שאל ברגע שסגר את הדלת.

"אולי העובדה שחשבת להתחתן מאחורי הגב שלי?!" הוא קרא, משלב את ידיו כשהביט בשני בעצבים. עכשיו לא היה שם אף אחד, אז הוא כבר ממש לא היה חייב לרסן את עצמו. הוא ידע שבעיקרון, השני לא חייב לו כלום, אבל עדיין....זה כל כך עיצבן אותו. "אני צריך לשמוע מאמא שלי שהזמנת אותם לחתונה?"

'אותם' זו מילת המפתח האסופ חשב לעצמו אבל לא אמר את זה למין-סא. "לא חשבתי להתחתן מאחורי הגב שלך, חשבתי על להתחתן." הוא ענה בכעס, מוסיף מיד אחרי: "למרות שכנראה קשה לך להאמין בזה עכשיו, לא הכל סובב סביבך. גם לי יש חיים, ואני לא חייב לשתף אותך בכל החלטה שלי

"אוי נו באמת" הוא סינן, מגלגל את עיניו. "כן ציפיתי שלפחות תהיה קצת הגון. בכל זאת היינו חברים. או שאתה פשוט פוחד שאם תראה אותי כאן מה שקרה אז באותו לילה ייתן לך רגליים קרות? זו הבעיה?"

"אתה אמרת לי לשמור מרחק. חשבתי שלהזמין אותך לחתונה יהיה קצת קרוב מידי, לא?" הוא ניסה שלא לחשוב על אותו הלילה, זה באמת הדבר האחרון שהיה חסר לו עכשיו. חלק בו רצה שהם ידברו על זה ויסגרו מעגל או מה שזה לא יהיה, שזה יפסיק לרדוף אותו- שמין-סא יפסיק להשתמש בזה נגדו- אבל החלק היוצר רציונלי בו, זה שחושב על החתונה שלו, ידע שזה לא הזמן ולא המקום לשיחה כזו. "ובכלל, אין לך איזו חזרה או משהוש אתה מפספס עכשיו? גם אם הייתי מזמין אותך היית אומר שאתה לא בא"