האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

סוניונג נתן למינסא למשוך אותו אל מחוץ לאולם הקולנוע, נהנה מהרגעים האחרונים של החושך ומחבק אותו מאחור.

"אה-" הוא מלמל, נעצר כשידו של השני נכרכו סביבו וחיוך נעים עולה על פניו. עבר רגע ארוך לפני שהתנער מהחיבוק כדי שיוכלו להמשיך ללכת. "בוא כבר".

"אז לאן הולכים?" סוניונג שאל ברגע שהם היו שוב ברחוב. בדרך כלל הם יכלו לצאת רק בשעות הלילה המאוחרות כששום מקום לא היה פתוח, אז עכשיו הייתה הזדמנות מיוחדת מבחינתם.

"אהה... אני...לא יודע" הוא מלמל אחרי רגע, ממצמץ בתהיה. זה לא שרוב הזמן היה לו פנאי לצאת, אז הוא לא פיתח יותר מידי מקומות קבועים ללכת אליהם, או דברים כאלה. "לאן שתרצה".

סוניונג משך בכתפיו. "מקום עם מיזוג אוויר," הוא מלמל, מחייך, "אני חושב שתתבשל אחרת."


{{בואי נדבר דוגרי, לשתינו אין מושג. בגלל זה דפקנו אותם בסרט}}

"יש לי רעיון!" מין סא קרא, מצמיד את ידיו זו לזו כשהביט במבט משועשע בשני. "למה שלא...פשוט תדחוף אותי למקרר תעשייתי וזהו".

"למה שלא תוריד כמה שכבות וזהו?" סוניונג שאל חזרה

"אמרתי לך, אני לא יכול" הוא אמר, מנפח את לחייו כשקולו ירד כמעט ללחישה. "מה אם יזהו אותי? אתה יודע מה יכול לקרות אז..."

"זה לא כאילו אנחנו מתנשקים הפעם, היונג." סוניונג נאנח. "אנשים יחשבו שאנחנו סתם חברים, באמת. אף אחד כבר לא זוכר אותי."

"באמת?" הוא אמר, משלב ידיים ומביט בשני במבט מלא תוכחה. "אתה רוצה שאני אביא לך רשימה של פאנפיקים עם השם שלך בהם?"

{{בתוך תוכי אני בוכה כרגע}}

"... יש עלינו פאנפיקים?" סוניונג לא יכל להסתיר את ההפתעה שלו. "וקראת אותם?"

[לול INDEED]

"לא אני לא טורח לקרוא אותם" הוא קרא כמעט מיד, אחריי רגע מסיט את מבטו כשגירד את עורפו. "אולי מרפרף על חלק...לעיתים רחוקות... אני צריך להיות מודע לדברים האלה, אתה יודע...."

"אז אתה קורא אותם," סוניונג קבע בהחלטיות, "והסתרת את זה ממני עד עכשיו?"

"א-אבל... אני לא!" הוא קרא, לחייו מאדימות מעט כשהחזיר מבט מבוהל לשני. "חוץ מזה, לא חשבתי שמשהו כזה צריך לענייך אותך".

"אה-הא." הוא הנהן בספק. "אני לא מפורסם, ברור שאם כותבים עלי משהו זה אמור לעניין אותי."

"לא...פשוט..." הוא מלמל, מרכין את מבטו במבוכה גוברת. "אתה יודע איך זה פאנפיקים..."

"אני לא יודע, אני לא קורא פאנפיקים." סוניונג משך בכתפיו, "תספר לי?"

[רק לציין שעכשיו אני מתה מבפנים והכל בגללך]

"סקס. סוניונג" הוא ירה, חצי בולע את המילים כשקבר את מבטו בקרקע עמוק יותר אפילו מקודם. אלוהים, למה הוא העלה את הנושא בכלל?

{{¬Paranoid Doll¬ אומר/ת:
....הצורך שהוא יגיד לסוניונג שאנשים כותבים פורנו שלהם



מאשימה אותי לשווא}}


"אה." סוניונג מלמל לפני שחיוך עלה על פניו. "קראת אותם בשלושה חודשים שלא היינו ביחד?"

[                  L O L L I D E L L A                     אומר/ת (19:44):
*מה הוא בטוח מתוסכל מינית וקורא את כל הNC17 שהוא מוצא על עצמו
           ¬Paranoid Doll¬        אומר/ת (19:44):
*....הצורך שהוא יגיד לסוניונג שאנשים כותבים פורנו שלהם


אבל את לא מצטטת תתמונה המלאהההההההההההה]


"א-מה- לא!" הוא קרא, מרים את מבטו שוב ומסיט אותו אחרי רגע, המבוכה עליהן רק גדלה עם כל רגע שעובר. "אני- מה זה משנה".

{{כי לא האשמתי את עצמי בכלום לשווא}}

"זה אומר שכן?" סוניונג ישקר אם הוא יגיד שהוא לא משועשע מכל העניין, אבל כשהוא הסתכל סביבם הוא ראה שאנשים מתחילים להסתכל עליהם מוזר. "יא, היונג. אולי כדאי שנחזור לדירה שלך כבר." הוא תפס את אחת מידיו של השני ומשך אותו אחריו בלי לחכות לתגובה.

הוא לא מחא, ההפך- עמוק בפנים מין סא הודה על השינוי בנושא השיחה ועל קטיעת השיחה הקודמת. הוא רק קיווה שהעניין לא יעלה יותר. לעולם. אז הוא הלך בשקט עד שהגיעו לדירה.

"אתה מוכן להוריד כמה בגדים עכשיו? אנחנו באוגוסט." היה הדבר הראשון שסוניונג אמר ברגע שהם נכנסו לדירה של מינסא.

"כן, כן, קרצייה" הוא אמר, מגחך מעט כשהוריד מעליו את כל השכבות, עד שנשאר רק עם ג'ינס ארוך וגופייה. "הנה, מרוצה?"

"לא," סוניונג מלמל, מחבק את מינסא ומשעין את סנטרו על הכתף שלו, בו זמנית מגניב את אחת מידיו מתחת לגופייה של השני. "תספר לי עוד על הפאנפיקים."

{{הנושא עושה קאמבק כי גם סוניונג מתוסכל מינית ולו לא היו פאנפיקים!}}