האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

מין סא ניסה להחניק את השיעול הברור ללא הצלחה. הוא ניער מעט את ראשו, מלכסן את מבטו אל השני. "....למה אתה מעלה את זה שוב?"

"כי לי לא היו פאנפיקים בשלושת החודשים האלו." סוניונג אמר כאילו זה ברור מאליו.

"אוקיי...." הוא מלמל, נושך מעט את שפתו התחתונה לפני שהמשיך. "אז אתה תלך למחשב ותקרא פאנפיקים, ואני אלך לישון...."

"עד שיש לך יום חופשי?" סוניונג הצמיד את ידו אל הבטן של מינסא, נהנה מהתחושה של השרירים החזקים נגדה, וכרך את זרועו השנייה סביב האיידול. "אני לא אתן לך ללכת בכזו קלות. אולי תראה לי מה היה פאניקים." הוא מלמל

{{תוהה מי מתוסכל מינית יותר, אני או סוניונג}}

[....אני לא יודעת אל תשאלי אותי |:]

"מממ..." הוא מלמל, שיניו מחליקות על שפתו התחתונה פעם נוספת באותן דקות לפני שהניח את ידו על היד שעל בטנו, עוטף אותה במגע חם. "מקובל".

{{אני צריכה חבר, שני ;_;}}


סוניונג חייך, זז אחורנית מעט, מספיק בשביל שיוכל לתפוס את שפתיו של מינסא בשלו. הוא נתן לידו לעלות עוד על גופו של המבוגר יותר, חושף יותר ויותר ממנו. זה לא שהוא לא ראה אותו בלי חולצה אף פעם, מינסא הצטלם מספיק פעמים בלי חולצה, אבל המחשבה שהוא זה שמפשיט אותו הפעם העבירה רעד בגופו.


{{לילה, למה אני כותבת כאלו דברים בלילה}}

"ממ..." הוא המהם, רעד עובר בגופו כתגובה מידית לרעד של השני. הוא תהה, לרגע אחד, אם הם באמת הולכים לעשות את זה- כי במקום מסויים נראה היה שהם בחיים לא הולכים להגיע לנקודה הזאת. אבל זו הייתה מחשבה שנפטר ממנה דיי מהר כששלח את ידו הצידה אל לחיו של השני, מקרב אותו אליו יותר עקב כך.


[כי יש לנו חרא טיימינג?]

סוניונג ניתק את הנשיקה כדי שיוכל להוריד את הגופייה של מינסא, וברגע שהיא נחתה על הרצפה הוא חזר לנשיקה, מעמיק אותה אפילו יותר.


{{מצטערתמלאן אבל עדיין עם רייטר בלוק ;_; }}

[זה לא את, זו ההפסקה של החודשיים]

"הנה, עכשיו אתה מרוצה?" הוא מלמל כשניתק את שפתיו רק סנטימטרים ספורים מאלו של השני, נשימתו החמה ניתחת על פניו. כשידיו החליקו כנגד זרועותיו של השני.

{{אני יודעת שכשאת בצבא הזמן עובר לאט אבל בחיי שזה היה שבועיים}}


"זה הכל?" סוניונג מלמל בבלבול. "אבל אתה אפילו לא עשית כלום."

[.....אופס]

"....לא אמרתי שזה הכל" הוא מלמל, ממצמץ מעט בהפתעה כשהביט בשני. "מה אתה רוצה שאני אעשה, המ...?"

"אני לא יודע, אתה קראת את הפאנפיקים האלו." סוניונג משך בכתפיו, מביט במינסא בציפייה.

"שתוק" הוא ירה, מצמיד את שפתיו לאלו של השני רגע לפני שהתנתק שוב. "כבר אמרתי לך שאם הם כל כך מעניינים אותך אתה יכול ללכת ולקרוא אותם".

"אמרת שתראה לי." סוניונג מלמל והניד את ראשו לפני שהסתובב בבת אחת והתחיל ללכת לכיוון הספה של מינסא. "אם אתה לא רוצה פשוט תגיד, היונג"

"מה-" הוא לא יכל להסתתיר את ההפתעה שלו, שולח את ידו קדימה כדי לתפוס את זרועו של השני לפני שיתרחק יותר מידי. "אתה לא יכול לעשות את זה".

"לעשות מה?" סוניונג שחרר אנחה. "כל פעם שאנחנו מתחילים לעשות משהו זה נעצר באמצע ואתה לא יכול להאשים אותי, היונג"

{{כי סרסלי הוא התמים כאן}}

{{למיןסא יש ניסיון! אי שם בעמוד... 7? או 11 או משהו}}

[כן לול איפשהו שם]

"אני יודע, אני מצטער" הוא מלמל, מסיט את מבטו הצידה. הוא לא יכל להכחיש שזה לא היה נכון. כל פעם משהו נתקע. ובמקום מסויים, דיי גדול, הוא האשים את עצמו. כאילו הוא- למרות הכל- עדיין לא היה מסוגל לעבור את המחסום הזה. למרות שרצה. "נו, בוא חזרה הנה" הוא הוסיף אחרי רגע, מנפח מעט את לחייו.

סוניונג עמד במקומו כמה רגעים לפני שהסתובב, חוזר לחבק את מינסא וקובר את ראשו בכתף של המבוגר.

"אני אוהב את העובדה שכל כך קל לשכנע אותך" הוא מלמל, חיוך עולה עם פניו כשפרע את שערו של השני.

סוניונג המהם, נותן לידיו לטייל על הגב של מינסא. "ואותי?"

"ברור" הוא אמר, מניח יד אחת על סנטרו של השני כדי שיוכל להרים את פניו ולנשק אותו שוב.

{{הורג אותי כמה סוניונג כלבלב}}


למרות שהוא נהנה מהנשיקה, סוניונג לא נתן לה להימשך זמן רב. "אז תראה לי?" הוא מלמל כששבר אותה סוף סוף.

"אתה נוראי" הוא אמר, מניד בראשו כשתפס את ידו של השני, מתרחק מעט כשמשך אותו לכיוון חדר השינה.

"אבל אתה אוהב אותי, אז זה בסדר" סוניונג מלמל, נותן למינסא למשוך אותו.

מין סא גיחך לעצמו. כשהגיעו לחדר, הדף את השני על המיטה והתקדם עליה על ברכיו עד שרכן מעל השני. הוא השתהה עוד רגע לפני שהסיר את חולצתו של השני מעליו, רוכן מטה ונושק לשפתיו שוב אחרי רגע.