האסופ/מיןסא - לקריאת הכלל אבל תגיבו ותמותו. ):

{{אומייגוד תמותי -מחבקת היג'ין- אני אוהבת אותך חומד ;___;}}


היגי'ן עקמה את אפה כתגובה מיידית. "למה לא?" היא שאלה והסתכלה על מין-סא שנראה מבולבל יותר ממנה. לפחות הוא לא אמר שהוא שונא אותי


{{ולא, 'שונא' זה לא אותו דבר כמו 'לא אוהב' ;;}}

"....." הוא שתק, מגלגל את עיניו לתקרה כשחשב על זה רגע ארוך. היכולת של להרכיב משפט מורכב מיותר משלוש מילים וגם לחשוב באותו זמן לא הייתה הכי במיטבה אצל גברים בדרך כלל- אז עם האלכוהול היא לא הייתה קיימת בכלל. "כי לקחת ממני את האסופ"

"איך בדיוק עשיתי את זה?" היא נסתה לשאול את האסופ מה קרה ביניהם פעם אחת, אבל הוא לא רצה לדבר על זה- אז היא לא לחצה. אבל עכשיו מין-סא כאן, ומטיח בה האשמות... והיא לא יודעת כלום. "אני לא ידעתי שאתם מכירים עד לחתונה"

"....אני מכיר אותו מתמיד" הוא מלמל, מנפח מעט את לחייו כשהחליק עוד למטה ופנימה אל תוך הספה. "אוף אני סתם מאשים אותך. זה בסדר. זו לא אשמתך".
לרגע אחד הוא חשב שזה באמת מדהים שהוא הצליח להרכיב משפט כל כך ארוך.... ועוד בעל היגיון!

{{ואז הוא איבד את יכולת החשיבה ההגיונית והפסיק לחשוב עד כמה זה מדהים?!}}

"מה קרה לכם בכלל?" היג'ין שאלה, לא בדיוק את מין-סא כי היא לא ידעה אם הוא יצליח לענות לה בכלל. "אני יודעת שלהאסופ עוד אכפת ממך... למה אתם לא פשוט מדברים על זה?"

"אכפת לו?!" הוא שאל, פוער את עיניו בהפתעה ומתיישר כאילו נורה מתוך הספה....היישר קדימה. תנועות מהירות לא היו רעיון טוב כשאתה שיכור, הוא היה צרך לשלוח את ידיו קדימה ולהישען על השולחן כדי לא ליפול.

[[כה משהו כזה P:]]

"כן, יש לו קופסא מלאה בתמונות של שניכם... וגם כמה כוכבים כאלו שזוהרים בחושך, אבל הוא לא מסכים שנדביק כאלו בחדר של התינוק." היא משכה בכתפיה, היא באמת לא הבינה מה הבעיה שלו עם הכוכבים. "הוא גם תמיד רואה את ההופעות שלך, אתה יודע? תמיד מקווה שתזכה, ומתעצבן כל פעם שאתה נראה עייף בטלוויזיה-" היא עצרה את עצמה לרגע, חושבת שאולי האסופ לא רצה שהיא תגיד לו את כל זה.

[[גלחכעיגחלכיגדחליגחל אני בסופר AWWWWWWWWWWW עכשיו!!! ;_;]]

מין סא בהה בה רגע, שהפך לשני רגעים, שלושה רגעים. ךא יודע מה לומר. הוא....הוא באמת עשה את כל זה? באמת היה עד כדי כך אכפת לו? הוא היה בטוח כל כך שהאסופ שונא אותו עד עמקי נשמתו שזה היה פשוט לא נקלט. ובהיותו שיכור, הוא לא ממש יכול לעצור את עצמו כשהרגיש דמעות עולות בעיניו. "באמת?"

היגי'ן לא יכלה אלא להילחץ כשמין-סא התחיל לבכות, ממהרת לצידו ומלטפת את הגב שלו בעדינות, מנסה לא להבהיל אותו יותר. הוא לא נראה לה יציב רגשית ממש. "כ-כן, באמת... למה אתה בוכה?"

"היג'ין-אה, חזרתי" האסופ צעק כשהוא נכנס לבית, סוגר אחריו את הדלת וחולץ את נעליו כשהוא ממשיך לדבר "הוא לא היה בבית שלו וחיפשתי בעוד מקומות שחשבתי שהוא יהיה בהם, אבל הוא לא היה בשום מקום." הוא שחרר אנחה וסוף סף הגיע לסלון, רק כדי להיעצר כשראה את היג'ין ומין-סא. "מה אתה עושה כאן?"

"אה-" מין סא מלמל, מרים את פניו אל השני כשזה נכנס הביתה. הוא השתהה מעט לפני שהרים את ידיו ולחץ אותן כנגד עיניו. אחריי רגע הזיז אותן כדי לטפוח על לחייו. "אני לא יודע...."

"הוא שיכור" היג'ין אמרה, למרות שהייתה לה הרגשה שהאסופ כבר הבין את זה. היא המשיכה ללטף את הגב של מין-סא, מנסה להרגיע אותו יותר.

"הבנתי את זה" האסופ נאנח. "אבל אם הוא שיכור, למה הוא כאן?" הוא התקרב אל השניים יותר, נעמד מולם. "ולמה את כל כך קרובה אליו?"

"אה, הוא.. הוא התחיל לבכות. אז דאגתי." היג'ין ענתה, נאנחת גם כן. "אולי הוא כאן כי הוא מחפש עזרה? אתה יודע, הייתם חברי ילדות אחרי הכל. הוא בטוח מקשר אותך לתקופה שמחה בחיים שלו... והוא שיכור." היא אמרה כאילו זה מובן מאליו. "אתה מוכן לדאוג לו עכשיו ולשאול שאלות אחר כך?"



{{מבטיחה לך שהיג'ין לא לטפה אותו כי אני משווה את מין-סא לחתול 24/7}}

[[דיי היא כזאת חמודה ;_;]]

הם דיברו.... ממש הרבה. יותר מידי בשביל אדם שיכור כמוהו, ומהר מידי, ככה שהוא לא באמת קלט חצי מהמילים. אולי אפילו יותר מחצי- כנראה שבעצם הוא לא ממש קלט את הכל. לא בהיגיון לפחות. אבל היה דבר אחד שהוא כן קלט. "אני לא בוכה!" הוא מיהר לומר , מזדקף לאחור (וממהר ליפול חזרה). "לא בכיתי מאז גיל שבע עשרה...!"

{{ברור שהיא חמודה למה נראהלך שהם התחתנו כשדגךחכשדגךלח}}


"גם אם אתה לא בוכה, אתה עדיין שיכור. אל תזוז" היג'ין קמה ממקומה ולכה לעבר האסופ, מנשקת אותו בלחי לפני שהמשיכה בדרכה. "אני במטבח, אתם תטפלו בבעיות שלכם. תגרום לו להפסיק לבכות!"

האסופ בהה בגב של היג'ין כשהיא התרחקה ממנו לפני שהחזיר את מבטו למין-סא. חלק ממנו רצה לשאול מה לעזאזל הוא עשה לה, אבל חלק אחר ידע שיש לו דברים יותר חשובים לעשות. הוא התיישב במקום בו היג'ין ישבה מקודם ונשען אחורה. "למה אתה כאן?" הוא שאל שוב, הפעם בטון פחות כועס ויותר נחמד.

"אני לא יודע...." הוא מלמל, עוצם את עיניו כנשען לאחור וחזר לטבוע בכורסא. משהו שהיג'ין אמרה לו קודם צף בראשו ועולה לשפתיו. "באמת אכפת לך ממני?"

האסופ הסתכל על מין-סא כמה שניות. "זה תלוי, כמה שיכור אתה?"

"....מממ....לגמריי שיכור" הוא מלמל, עוצם את עיניו לרגע ארוך לפני שעיווה את שפתיו לרגע.

"אז כן." הוא נאנח, "באמת חשבת שאחרי 17 שנה שאנחנו מכירים אני אפסיק לדאוג לך בגלל טעות כזו?"

"חשבתי שאתה שונא אותי...." מין סא מלמל, מנפח את לחייו.

"אתה צריך להפסיק לחשוב" האסופ מלמל. "אתה זה שתקף אותי ואמר לי להתרחק ממך כשנפגשנו אחרי שהשתחררתי. אני קיוויתי שהמצב בינינו יהיה יותר טוב אבל אתה פשוט... תקפת"

"שברת לי תלב" הוא מלמל, מרכין את מבטו כשהידק את שפתיו. "לא...לא רציתי לומר....המילים פשוט יצאו". מין סא נאנח ועצם את עיניו שוב. איי, הוא היה אידיוט....

"חשבתי שתתגבר על זה כבר, שזה יעבור לך. היית בן 17... חשבתי שהתאהבויות כאלו לא מחזיקות הרבה זמן בגיל הזה." הוא כמעט העיר משהו על זה שהוא לא מבין בחורות, אבל אז הוא נזכר שמין-סא, למרות שהוא קיווה אחרת, לא בחורה.

"זה החזיק מעמד שנתיים לפני שהייתי בן 17, לא?" הוא מלמל, מרים יד כדי לאחוז בראשו שהחל לכאוב יותר ויותר ככל שהזמן עבר. "כשברחת זה הפך למרירות....."

"בשנתיים ההם לא היינו רחוקים עד כדי כך." הוא הניח את ידו על הלחי של מין-סא. "אולי כדאי שתנוח?"

הוא פקח את עיניו בהפתעה, לא יכול שלא להרגיש מובך מעט כשהאסופ נגע בלחיו. "כ-כן..." הוא מלמל, מהנהן. "אני צריך...."

האסופ הנהן ונעמד ממקומו, נעמד מול מין-סא. "תישן על הספה, אוקיי? נדבר על זה כבר מחר בבוקר" הוא חיכה כמה רגעים לפני שהוסיף "תנסה לא להקיא, היג'ין עלולה להרוג אותך אם זה יקרה"