Hallyu Wave

ג'אקיונג השתעמם במהרה מחוסר ההיענות של מונצ'ול, ולכן עזב את ידו וניגש אל מערכת הסאונד. הוא חיבר את האייפוד שלו ולחץ על פליי, מיד קופץ מול המראה להתחיל לרקוד את השיר המתנגן.

{{ובנימה זו- משעמם לי. אתן מוזמנות להחליט איזה שיר הוא רוקד~ הכי הגיוני שזה משהו של סופר ג'וניור אבל אתן מוזמנות להחליט שהוא רוקד שיר בנות כלשהוא, זה בסדר מבחינתיXD תחליטו אתן >_>; ואין לי מושג מה לעשות עם שיאנג, אני עדיין לא בטוחה אם הוא אוהב ספורט או לאXD אז עד שאחליט אין לי מה לעשות איתו.}}

{{-שיעולשיעול- אוקיי, הבנתי את הרמזים אנשים! הבנתי את הרמזים!!!!
העובדה שהם נשלחים בתור סמסים באופן גלוי וישיר מאוד עזרה לי להבין.
אתם רוצים טייםסקיפ יותר לכיוון הדביוט. סבבה. לי אין בעיה עם זה כי לגמרי לא טרחתי על הלו"ז שלהם שעות
תעזרו לי להחליט למתי. |:
אה והדמויות צריכות להיות מגובשות יותר אז תחליטו ביניכם על מערכות יחסים בין הדמויות שלכם כלךדחשכשךלדחכשדךגכחדגךכחך

אלא אם אתם לא באמת רוצים טייםסקיפ.}}

{אני מנסה לדבר עם כמה שיותר דמיות אני באמת מנסה>:"!
אני מניחה שלעשות עכשיו טיימסקיפ זה מיותר, מאריסה רק הצתרפה וזה...~}

{{הבחורים בקבוצה אחרת מהבנות OTL אמורים להיות עם הבנות באותו חדר כזה אבל די רחוקים מהן ): }}


מונצ'ול התיישב על הרצפה ליד אחד המתקנים, משתמש בו כמשענת ובוהה בג'אקיונג. הוא ניסה, באמת שהוא ניסה, להיות כמה שיותר חברותי אליו ולשכוח ממה שקרה אבל זה לא כאילו זה היה כל כך קל או אפשרי בכלל. הוא נאנח ועצם את עיניו לרגע לפני שחזר להסתכל על הצעיר. לפחות זה לא נראה כאילו הוא סובל מזה

"קפה וחלב..." לנה הרימה את כתפיה, "זה הדבר היחידי שחסר לבנתיים, אה כן וטמפונים" חייכה באילוץ.
"אבל אי אפשר להתחמק פה, עם האסופ יראה שאנחנו פתאום לא פה אנחנו ארוחת הערב שלו!"

אלירן הפסיק את מה שהוא עשה ופשוט נעמד, עצבני , הוא עוד יותר עצבני ממוקדם והפעם בגלל שלא באמת עושים משהוא.
מצידו שהאסופ יכניס ויריץ אותם עד למותם, העיקר לעשות משהוא!.
הוא שכל לסמס למשרדו להאסופ, או כל דרך תקשורת אחרת שיש לאנשים מסביבו לחדר הוא באמת שנא לעמוד ולא לעשות כלום, הוא אפילו מוכן לעבור את קורס קיצינים המייגע בשנית מאשר לא לעשות כלום.
"דיי נאמס לי!" הוא התפרץ, נעמד באמצע החדר כדי ששני הצדדים ישמעו. "לא אכפת לי עם הוא יבוא או לא, אבל נמאס לי לא לעשות כלום ויותר לראות אותכם לא עושים כלום. אז בבקה ממכם תרימו את עצמכם ובואו פאקינג נעשה משהוא טוב כאפרות?

{אנשים פליז תזרמו, הם יכולים לשחק משחקי ספורט מטומטמים~אפילו לא משחקי ספורט...אפשר גם משחקי הו מיי סקול3: }

"כמו מה?" מונצ'ול נאנח. "אם אתה רוצה שנעשה משהו אז תציע משהו שנעשה"

{{מונצ'ול נונסוציאלי הוא בטח מעולם לא שיחק דברים כאלו בחייו OTL}}

אלירן בהה במונצ'ול לכמה רגעים, הוא קיווה שמשהוא יעלה משחק אבל זה הוא שהציע.
אלירן מעולם לא היה בתנועת נוער, אולי פעם אחת בכיתה ג' וכמה בי' כי המדריכה הייתה כוסית, אבל הוא לא באמת שם לב למשחקים וחוץ מכדורסל אין לו באמת מה להציע. אבל לפתע עלה לו רעיון...המשחק הכי רשע EVER
"בא לכם מחניים?"

[ברצינות, ערסים משחקיים מחניים...זה כואב;; אהשים יוצאים חבולים ]

".....בא לנו מה?" דונגשו מלמל, מטה מעט את ראשו הצידה כשנשען קדימה והניח את מרפקיו על ברכיו. זה נשמע כמו אופציה טובה יותר מלשבת ולעשות כלום. מצד שני קשה לומר שהוא סמך על אלירן מספיק כדי לקחת משהו שהוא הציע בלי היסוס.

[הנהההההההה הגבתי בשבילך |:]

ג'אקיונג כחכך בגרונו. "מחניים זה משחק כדור, שבעצם המטרה שלו היא לפגוע אחד בשני כמה שיותר. מתחלקים לשתי קבוצות, כל אחת מהן בצד אחד של המגרש. מישהו אחד מכל קבוצה נמצא מחוץ למגרש, בשטח של הקבוצה השנייה, והמטרה שלו לפגוע בהם מהצד השני. כאשר מישהו נפגע, הוא עובר אל מחוץ למגרש של הקבוצה השנייה וממשיך לשחק משם. כאשר כל השחקנים בקבוצה אחת יצאו מהמגרש, היא מפסידה והמשחק נגמר."

{{תמותי, שיר. ואם מישהונלא הבין את ההסבר של ג'אקיונג, שימות גם הוא.}}

שיאנג בהה בו במבוכה. הוא עדיין לא היה בטוח שהבין את חוקי המשחק, אבל החליט שלטובת הגיבוש שלהם הוא יעשה את הטוב ביותר שהוא יכול. "שחקנים? אהה... טוב." הוא בהה מסביבו. "ג'אקיונג," הוא היה בטוח שההיפראקטיביות של הילד תהיה גורם מכריע בהתחמקות מכדורים. "מונצ'ול, לנה, יון." הוא בהה באלירן במבוכה קלה, לא בטוח שהבין נכון מה הוא אמור לעשות.

{{אוקי אז הזיכרון שלי סאקס. הם עשרה, נכון? אז בכל קבוצה צריך להיות 5? אני לא בנויה לדברים האלה~}}

ג'אקיונג קפץ באושר כששיאנג קרא בשמו, ועוד יותר כשהוא אמר גם את שמו של מונצ'ול. הוא התקרב לאחרון, קופץ עליו בחיבוק. "ייאי~ אני עם היונגנים בקבוצה!"

מאריסה הסתכלה בתדהמה על אלירן כשהוא החליט שהיא תהיה ראש קבוצה, ואז אפילו יותר בתדהמה על שיאנג. "יא, אתה לא יכול לבחור את כולם ברצף. זה לא עובד ככה! אף פעם לא שיחקת בכזה דבר?" היא רקעה ברגלה. היא לא רצתה בכלל לשחק בזה, אבל אם משחקים-לפחות שזה יהיה הוגן.

{{כן, 5 אנשים~}}

{{הוא קרא לה נונה, עכשיו היא פגועה ;___;}}

מאריסה נאנחה ושלבה את ידייה, מושכת בכתפייה מיד אחרי. "לא משנה כבר, אני אסתדר עם מי שנשאר." היא לא הוסיפה שזה רק בגלל שאין לה מושג עדיין איך קוראים להם.

{{אבל היא באמת נונה מה את רוצה XD}}

"יש!" ג'אקיונג חייך, מקפץ מסביב למונצ'ול ושיאנג באושר. "בואו נשחק!"

ג'אקיונג פשוט לא יכול היה להפסיק לבהות בעצמו במראה. טוב, חוץ מהפעמים בהן המבט שלו נתקל במונצ'ול.
הוא מאז ומתמיד אהב לשנות את השיער שלו, והוא חשב (ודי בצדק, למען האמת) שהשיער החדש הולם אותו למדיי. הוא הגיע לו כמעט עד הכתפיים, ישר לחלוטין. הפוני שלו כיסה את הגבות שלו, גם הוא ישר כמו סרגל. והוא היה ג'ינג'י. הוא מעולם עוד לא ניסה את הצבע הזה קודם, אבל הוא הניח שזה יראה טוב. והוא צדק. "היונג נים~~" הוא קפץ על מונצ'ול בחיוך עצום. "מה אתה חושב על השיער שלי?"

שיאנג לא היה בטוח אם הוא אוהב את השיער החדש שלו או לא. הוא לא היה בטוח בכלל של מי היה הרעיון לעשות אותו בלונדיני, אבל ברגע שג'אקיונג נתן את הסכמתו הוא ידע שזה יהיה גרוע. זה היה פחות נורא משחשב, אבל הוא עדיין העדיף את השיער השחור הטבעי שלו. אבל הוא החליט פשוט לקבל את הגזירה ולא להתלונן, אלא פשוט לנסות להתרגל אליו.
כשהוא שמע צעקות מהצד השני של החדר, הוא הסתובב לראות מי זו הייתה. הוא התקרב אל מאריסה באיטיות, חושש להגיד משהו לא בסדר. ממה שהוא הבין, היא כנראה לא הייתה מרוצה מהשיער החדש שלה. "אני חושב שאת נראית מעולה." הוא מלמל בשקט, מחייך אליה ברוגע.

{{מיאו, אור~ אני לא זוכרת, הם כבר מכירים את ג'ינרי? כמה זה יהיה תקוע מצדי להכניס אותה עכשיו? XP (אחרי ששיר תגיב עם אלירן כדי שג'ינרי תוכל להתפאנגירל עליו~~)}}

{{הם מכירים אותה אבל חכי שהאסופ יבוא אוקיי XD הוא יביא אותה איתו}}


"זה צבע מכוער." הייתה התשובה הקצרה וההחלטית של מאריסה. כשהאסופ סיפר להם על אוליבר היא הייתה בטוחה שהוא יעשה פלאים למראה של הלהקה, אבל... לצבוע את השיער שלה לצבע הזה? איך הוא העז?! "אני רוצה לחזור לבלונד שלי." היא שלבה את ידיה לפני שהסתכלה על שיאנג. "למה לו יש בלונד ולי את החום המגעיל הזה?" היא המשיכה לשאול בכעס אבל בכל מקרה חייכה אל שיאנג במין-תודה-אבל-אל-תשקר-לי. היא ידעה שהוא מתכוון רק לטוב אבל זה לא שינה את רגשותיה לצבע.


מונצ'ול הסיט את מבטו ממלכת הדרמה כששמע את ג'אקיונג לידו, ליבו מדלג על פעימה אחת כשראה את הצעיר. הוא צבע את השיער שלו כמה וכמה פעמים בזמנן שהם הכירו, וכמובן שהסתפר גם כל פעם- אבל אז הכל היה בלונד(על כל גווניו) ועכשיו זה היה משהו שונה לגמרי. ג'אקיונג נראה פשוט עוצר נשימה. הוא פתח את הפה שלו כדי לענות אבל המילים פשוט נתקעו בגרון שלו, ואחרי מה שהרגיש לו כנצח הוא סוף סוף הרכין את ראשו ולקח נשימה עמוקה, מסתכל על ג'אקיונג שוב ועדיין מתקשה לדבר, אבל לפחות הפעם הצליח להוציא משפט קצר. "אתה נראה מדהים"

ג'אקיונג הרים את מבטו אל מונצ'ול. "כן, היונגנים?"

{{הגשמפןםשכגמפגד ג'אקיונג אתה כזה יצור טיפש אומייגאד ;-; טוב נו מה אפשר לצפות ממישהו שהאיידול שלו זה בחור שמנשק בחורים ולובש דראג להנאתו >_>; פפפ תמיד ידעתי שלהיצ'ול תהיה השפעה רעה על אנשים.}}